לאבד אהבה-פרק 7

בלילה,שכבה קארן במיטה שלה,חושבת על הרגעים שחלקה עם קייל..על מה שהספיקו לחוות ביחד,ועל מה שלא הספיקו.כשלמחרת בבוקר,ביום קריר וסגרירי כל כך,התקיים טקס ההלויה.חבריו ובני משפחתו,חבריו לצוות,הספידו אותוכולם,באו להפרד ממנו..קארן הביטה בקבר הטרי שעמד על הדשא,מספר רגעים לפניי שהורד אל תוך האדמה ודמעות זלגו ללא הרף מעינייה.לוויה משטרתית.כבוד אחרון.כולם באו ללוות את קייל בדרכו האחרונה.המפקח,שעמד קרוב אל קארן,והבחין בכל צעד שלה..ניסה לנחם אותה.
הוא היה עבורה,כמו דמות אב.היא ניגשה אל הארון והניחה ורד כשדמעות,זולגות ומציפות את עינייה.היא אהבה אותו,יותר משאיי פעם אהבה בחייה.ברגע שבו נדם ליבו,נדמה בה גם הנשמה שלה.רוח קרירה נשבה לפתע,וחדרה אל עצמותיה.היה זה,כאילו..היא חשה בו.כאילו,עבר דרכה.גשם החל לטפטף,כאילו השמיים,בכו ביחד איתה.
מאוחר יותר ישבה במשרד שלה..בוהה בקירות שסביבה.
היא הייתה כשבר כלי.לא הייתה מסוגלת לדבר על כך עם איש מחברייה.
תומס,אחד מידידיה ניסה לדבר איתה.
"קייל אהב אותך."הוא אמר.
"הוא מת בגללי."האשימה את עצמה.."בגללי,תומס."
"לא."אמר בפנייה.."אל תעשי זאת.אל תאשימי את עצמך.את לא הרגת אותו."
"הוא אפילו לא ידע שאהבתי אותו."אמרה כשדמעות מציפות את עינייה.
"נראה לי שהוא ידע.האמיני לי.."אמר לה.
"לא הספקתי לומר לו שאני אוהבת אותו!"היא קראה,פורצת לזרועותיו של תומס..שחיבק אותה בזרועותיו,וניסה להרגיעה אותה.
ימים מעטים חלפו מאז.היה על קארן,לפנות את חפציו של קייל ממשרדו,עבור מישהו אחר.קארן ותומס פינו את כל חפציו בארגזים.זהו זה,צריך לפנות את הדרך למישהו אחר.
בעודה מפנה את מגירתו..מצאה קופסה קטנה מקטיפה.היא הוציאה את הקופסה מהמגירה..ופתחה אותה.בפנים הייתה טבעת יהלום מדהימה.
"הו אלוהים.."אמרה בוכה ונרגשת כולה.
"הוא דיבר איתי ערב לפניי זה."הסביר לה תומס,"הוא התכוון להציע לך נישואין."
היא לא הבינה עד אותו רגע עד כמה הוא אהב אותה.שכן,מה שבטוח הוא,קייל היה האדם הכי לא אנוכי שהכירה מימייה.טוב הלב שלו,כל כך כבש אותה מההתחלה.נגזרה עלייה חופשה כפויה,בשל כורח הנסיבות.חופשה בקריביים.כשאת מיירב החופשה ביתה לבדה,כשהיא נופשת לה על חוף הים.
"אל תהיי עצובה..,"נשמע קול מוכר..כשלמספר רגעים..היא רואה את קייל.
"קייל?"אמרה.."אתה..."
"אני פה איתך.."אמר יושב לידה ושותה מרגריטה.
"חשבתי שאיבדתי אותך."נאנחה.
"מה גרם לך לחשוב כך?"שאל..כשהיא מסיטה את ראשה..והוא,נעלם.