לב של אביר-11

סורין,סרב תחילה להאמין,בכוחו של מעיין החיים.הוא רצה למות.
"אל תוותר."אמרה הפיה..
כשסורין,החל פוסע אל מעיין החיים..אוחז באריאנה המתה ,בזרועותיו..
הוא ניגש אל המעיין..
שכן היה עליו להלחם,בשומר המעיין.כשרק באם יגבור עליו,יוכל לעבור ולשתות ממיי המעיין,שגם רפאים פצעים.הוא שלף חרבו,ונלחם בשומר,היה זה קרב עקוב מידם.סורין נלחם כארי שואג.אומץ ליבו היה בלתי יאומן.שכן,לפתע מעד מעט והשומר,פצע אותו אנושות.הוא אהב אותה,והיה מוכן לסכן את חייו למענה.
פצוע אנושות,נגש סורין לקחת ממימי המעיין.הוא ידע,כי מיי הנהר יוכלו גם לרפא את פציעותיו הקטלניות.שכן,חרב השומר,קטלנית והורגת היא.
"רק אחד מיכם,יוכל לשתות ממיימי המעיין.רק זה שאינו נלחם..."אמרה הכוהנת הגדולה של היער.
"מה?"קרא סורין.."אני עומד על כך שאריאנה תשתה ממימי המעיין."
"אתה אוהב אותה?"שאלה הכוהנת.
"היא החיים שלי."אמר..
"אם כן,השקה אותה.אך,זכור..לך אסור לשתות מהמעיין."אמרה הכוהנת.
סורין מילא את הכוס במיים הקסומים..מקרב אותה לפיה של אהובתו..משקה אותה במיים,ואחר נושק על פיה.מעיר אותה בנשיקתו הענוגה.כשלפתע,חדרה אל תוכה נשימת חיים.היא החלה נושמת..כשהוא,נפל,מוטל אל הארץ,פצוע אנושות..מדמם.
קמה אליו..כשהוא בקושי נושם.כשדם בגרונו.
"אריאנה.."אמר,כשנשימתו מאומצת.
"סורין! אתה פצוע כולך!"קראה.."מה עשית?"
"נתתי לך..את נשימת החיים האחרונה שלי.."הוא רעד,כולו מדמם.היא לא הבינה שהוא הציל אותה.
"מדוע עשית זאת?..יכולת להציל את עצמך!"קראה..
"...כי...אני...אוהב אותך..."הוא אמר..כשליבו נדם לפתע.עיניו נעצמו.
"אתה לא יכול למות!!!"היא קראה.."אל תעזוב אתי!!!"
כשלפתע,קרן אור עטפה אותו...אור בוהק כל כך.
שכן,הוא עשה מעשה כה אצילי כל כך,שהפך אותו,ללא אחר מאשר מלאך.
הוא הפך למלאך כל יכול.מביט בה..באהבה.
מוחה את דמעותייה ומחבק אותה חזק.