ללא שם- פרק 8| חלק ב׳

״האמת ש...לא,לא הרבה, זאת למעשה הפעם השראשונה שלי כאן...״ הוא מחייך.
״אהה...״ היא ממלמלת ובוהה בו.
״זה השלב שאני אמור לתת לך את המספר שלי?״ הוא שואל בדאגה, לא מבין את המבט שלה.
״אהה, כן בטח!׳ היא אומרת בטון גבוה ומסתכלת עליי בעיניים גדולות.
״אהמ-האם!״ אני משתעלת בכוונה לעברם.
״מה?!״ כולם שואלים אותו בבת אחת ומקפיצים אותי לחצי מטר גובה.
״אמאל׳ה!״ אני אומרת בניסיון להרגע.
״מה רצית, אלכס?״ ליז שואלת אותי.
״אני רוצה להבין מה מישהו שהופיע לי ב*חלום* מופיע פתאום ב*מציאות*, אם לא אכפת לך!״
״טוב,טוב מה שתגידי״ היא מנופפת מולי בפתק עם המספר שלו וכשהיא עוברת לידי היא לוחשת לי ״חתיךחתיךחתיךחתיךחתיךחתיךחתיךחתיךחתיךחתיךחת-״
״טוב, נוו׳ הבנו! אולי די כבר?!״ אני צועקת עליי.
״מה הבנו?״ הפיון לא מבין.
״מי דיבר אלייך?!״ איימי צועקת וזורקת עליו פופקורן.
בתגובה אנחנו פשוט תוקעים בה מבטים.
״מה?״ היא לא מבינה ״מה?!״
אני מנידה בראשי בייאוש ״בואו פשוט נשכח שזה קרה!״
״אתה!״ אני מביעה על הפיה ״בוא הנה!״ אני אוחזת בזרועו ומושכת אותו החוצה. כשאנחנו יוצאים אני כמעט נתקלת בסקוט וקטלין שכמעט בולעים אחד את השני וזה מצחיק אותי כמו כל פעם שאני רואה את קאלין מתנשקת. למה?
כי כשהיינו יותר קטנות קטלין נאמה לנו על הזוגות שלא אכפת להם מהשאר וכמעט בולעים אחד את השני בפומבי, ושזה ממש מגעיל והיא כל הזמן התאפקה לא לצעוק להם ׳קחו חדר אנשים!׳. או שלא התאפקה. אני לא חושבת שהיא דמיינה שאי פעם תהפוך לאחד מאותם זוגות.
״אני באמת חתיך?״ הקול של הפיה קוטע לי את המחשבה.
״מה?״ אני שואלת אותו. ואז המוח שלי מחשב את מה שהוא אומר ואת התשובה שאני אמורה להגיד. אז אני נוחרת בבוז, מנסה להסתיר שזה בדיוק מה שאני חושבת. ״פחחח, ל-למה נראה לך?״
״חברה שלך אמרה את זה כשהיא עברה לידך...״ הוא מסביר.
״אהה...״ אני מבינה. 
״בכל אופןש״ אני מתעשטת ״מה אתה עושה כאן?!״