אסתפק באהבה

אסתפק באהבה

אתה שואל : מדוע ביטלת את אירוסי?
התשובה פשוטה אך אינה מצדיקה את ביטול האירוסין, שבירת לבי והריסת כל חלומותיי ותקוותיי במו ידיי.
שמע את סיפור ואל תצפה לסיפור מסעיר ויוצא-דופן. סיפורי הוא סיפור רגיל הדומה לזרימה השקטה של הנחל ולא לסערות המתחוללות בים.

פגשתי את שמיחה כשבקרה את חברותיה העובדות עמי בחברה למסחר. חברותיי הכירו לי אותה. ישבנו ודברנו על נושאים שונים. היא היתה בחורה צעירה ויפה, התנהגה בפשטות ולא ניסתה להתבלט כדי למוצא-חן בעיני. הייתי אז די מדוכא לאחר סיפור אהבה שכשל. רציתי לשכוח את אהבתי בכל דרך שהיא. רציתי תחליף ושנוי כלשהו שיקל עלי. הגבר במצבים דומים מרגיש בחוסר בטחון בעצמו ובסביבה, נטול כוחות. עם זאת הרגשתי קרבה את שמיחה. לא אהבתי אותה, אך הייתי מוקסם מפשטותה. היתה צעירה ודקת גזרה, דמתה יותר לילדה קטנה והיתה לי התחושה שאוכל להרימה כפי שאני מרים תינוקת. היא למדה עדיין בבית-ספר תיכוני. חיכיתי לבואה כל יום והשתוקקתי לפגישות עמה, כשהופיעה ישבנו יחד עם בחברותיה ושוחחנו. הקשר בינינו התחזק מיום ליום. אך לא היתה זו אהבה.
באחד הימים הלכתי אחריה כשעזבה את חברותיה. פניתי אליה וכאילו אני מציע לה תעודה לביטוח חיים:
"האם היה לך פעם קשר אהבה עם משהו? התפלאה לשאלתי אך ענתה לי בפשטות: "בטח שלא היה לי קשר מעין זה!" שאלתי בחוצפה: "האם תתנגדי שנהיה חברים?". הביטה אלי בחיוך מקסים וענתה: "לא! אין לי התנגדות!". אמרתי: "אל תביני אותי לא נכון! אני לא אוהב אותך וחושב שגם את אינך אוהבת אותי. אני מציע לך חברות לשמה, ובמשך הזמן נדע את חברות זו תמשיך להיות חברות סתם או אולי תתפתח לאהבה!". ענתה לי: "אני רואה שאתה מפחד מקשר רגשי, בטח היתה לך אהבה נכזבת". עניתי בכעס: "מאין לך לדעת שאני מפחד ושהיתה לי אהבה נכזבת?". הביטה בעיני ואמרה: "כך זה משתמע מדבריך ומשאלותיך. אתה חושש להיכנס שנית לקשר רגשי כדי לא להרגיש אכזבה בפעם השנייה".
הייתי מוקסם מהצורה הפשוטה בה אמרה את דבריה. סיפרתי לה את הכל על אהבתי הנכזבת ולא הסתרתי את חששי ממערכת יחסים חדשה.

כך היינו לחברים!!
נהגנו להיפגש מספר פעמים בשבוע. טיילנו יחד, בקרנו חברים, וישבנו שעות כשאנו משוחחים על כל נושא בעולם מלבד האהבה. לא התקרבנו פיזית אחד לשנייה מלבד לחיצות ידיים. לא חשקתי בה כאישה והיא לא חשקה בי כגבר. היינו חברים וחברות זו התהדקה והתחזקה.
עם הזמן הרגשתי בקשר המתהדק. רציתי את קרבתה וחיכיתי בחוסר סבלנות לפגישות עמה. חשבתי שעליה בלילות, הופיעה בחלומותיי! הרגשתי שאני לא יכול לחיות בלעדיה. התחלתי להשתוקק אליה כגבר. כן התחלתי לאהוב אותה. לה היתה אותה הרגשה, גם היא היתה מאוהבת בי. אך ניסיון העבר הדיר מנוחה מלבי. חששתי להתחיל במערכת חדשה שעלולה להוביל אותי לאכזבה נוספת. פעם התנהלה בינינו השיחה:
אני : האם לא היתה אהבה בחייך?
שמיחה : בטח שלא היתה
אני : אל תסתירי ממני, את יודעת שאני אוהב אותך, לא אכעס אם תגלי
שהיתה אהבה בחייך. הרי אני גליתי לך. תהי גלויה עמי.
שמיחה : לא! לא היתה אהבה בחיי!!
אני : זה לא יכול להיות. את בת עשרים. בטח היתה לך מערכת אהבה!
שמיחה: האמין לי כי אני דוברת אמת! לא היה לי קשר אהבה מעלום.
האמנתי לה!!
ואהבתי אותה!
ואהבתנו פרחה!
נפגשנו כל יום,
היינו מאושרים ושמחים באהבתנו.
לאחר הפגישות היומיות כשחזרנו כל אחד לביתו המשכנו בשיחות הטלפוניות שנמשכו עד השעות הקטנות של הלילה. התחלתי לחשוב על חתונה. הרגשתי שמצאתי את האהבה האמתית. הזמנתי אותה לבית שלי והכרתי לה את הוריי ואת אחיותיי. היתה כבת משפחה. כל משפחתי אהבו ופנקו אותה .. ביתנו הפך לגן עדן. דברנו על חתונה והיינו מאושרים.
באחד הימים היא הופיעה. לא היה בבית איש מלבדי. היינו שנינו לבדנו בבית. התנצלתי ואמרתי שהמשפחה לא ידעה על בואה ולכן הם יצאו והבטחתי לה שלא תכננתי את הפגישה הזו בכוונה לנצל אותה. היא חייכה אלי ואמרה: "אתה אהובי היקר,
מאוד נעים לי בחברתך
ולא משנה לי אם אנו לבדנו או עם אחרים.
ישבנו קרובים אחד לשנייה,
חיבקתי אותה,
שפתינו נפגשו ונשקתי לה.
מיד נרתעתי ופניתי אליה בצעקה:
"מי לימד אותך לנשק כך?".
ענתה בבלבול: "אף אחד! אתה הוא הראשון שנשק אותי!"
עניתי בכעס: "את משקרת! נשיקתך מראה שאת בחורה מנוסה, את לא תמימה"
החלה לבכות ואמרה: "אני לא מנוסה, אתה הראשון, יתכן וזו אהבתי הבוערת"
עניתי: "אני לא מאמין לך, את משקרת כפי שכל הבנות משקרות"
היא החלה לבכות ולהתחנן באומרה:
אף פעם לא היתה לי אהבה!
אף פעם לא יצאתי עם בחור לפניך.
אף אחד לא נשק לי ולא נגע בי מלבדך!
רק אהבתי הבוערת נתנה לי לנשק אותך בצורה זו.
אתה מוכרח להאמין לי".
הגבתי:
אני לא מאמין לך..
את רימית אותי!
את ידעת בחורים לפני והסתרת זאת ממני!!"
היא עזבה את הבית כשהיא ממררת בבכי מר.

עברו ימים. נרגעתי. בקשתי את סליחתה ואמרתי שאני אוהב אותה מאוד ואפילו אם היה לה אחר לפני זו זכותה בדיוק כמו זכותו של גבר. אמרתי לה שאני יודע כי היא דוברת אמת ומאמין כי אני הגבר הראשון בחייה.
חזרתי אליה! אהבתנו פרחה אף יותר מאשר היתה בהתחלה. אהבתי אותה. לא הסתפקנו בנשיקות החטופות ובמפגשים הסודיים. רצינו קשר תמידי ומוכר. רציתי אותה כאישה.
בקשתי את ידה מהוריה. והכרזנו על אירוסין!! ואז הכל השתנה. הזמינה אותי לארוחת צהרים בביתה. הוריה, אחיה וקרוביה החלו לחקור אותי על עבודתי, על משפחתי, על תוכניותי, ועל כל דבר בחיי. הרגשתי מחנק ומעקה. הרגשתי שאני נתון למעקב ולחקירה. לא יכולתי להיות לבדי עם אהובתי. הם עקבו אחרינו כל הזמן. כשהצעתי לה לראות סרט, אמה אמרה: "
זו הצעה טובה,
האח מחמוד ילווה אתכם".
מספר ימים היא נעלמה. הרמתי טלפון לשאול אם היא חולה. אמרה לי כי היא מרגישה טוב וכי היא מחכה לי בבית הוריה. לא יכולתי לפגוש אותה לבדה. רק בנוכחות אחד מבני משפחתה. מאסתי בכל היחסים המשונים עם משפחתה. רציתי אותה
וקבלתי את אמה, אביה ואחיותיה.
לא סבלתי את נוכחותם בכל מפגש עמה.
חששתי שבקשר המשפחתי רק יתחזק אם אקח אותה לאישה.
הרגשתי שאני מאבד את חירותי
ואת אישיותי.
שלחתי לאהובתי הודעה בה אמרתי לה כי היא צריכה לבחור ביני ובין משפחתה.
הודעתי לה שאני רוצה לפגוש אותה לבדה ובלי השמירה של הוריה.
ואם היא לא תבוא אחריי ולא אחרי משפחתה אני אנתק את הקשר כמה
היא לא האמינה שאני מסוגל לעזוב אותה.
עזבתי!
ביטלתי את האירוסין.
אסתפק באהבה,
ללא התחייבות
אסתפק באהבה