המגעל המעודד - פרק 2-- הסוף

פרק 2 : ~פרק אחרון~

במכתב היה כתוב..
אל היקרה.. "אני חייבת לציין שרק ג'וש קרא לי ככה. לכן אני מבקשת שאף אחד לא יקרא לי אל." אמרתי אל הקבוצה והמשכתי ליקרוא את המכתב. רציתי שתדעי שזה היה אמיתי ואני חייב לספר לך משהו......
אולי את לא תאמיני לזה..אבל אותך אהבתי יותר מיכולן.
לא ידעתי איך לירשום את מה שאני מרגיש. אני חושב שזה הגיע לי.
בזמן שהייתי בבית שלך לא ידעתי איך להתבטא ו
וכעסתי ומרוב העצבים שברתי וניפצתי דברים.. רק אחרי הוצאת הכעס הבנתי שמה שעשיתי היה רע ושגוי ואני מצתער.

גו'ש מיקפלנד.

נ.ב
השארתי לך 10000 שקל בתור פיצוי על כל החלונות וקריסטלים היקרים שלך.

"כל מה שחשבתי עליו באותו הרגע היה דרכים מהירות אבל מייסרות להרוג אותו."
אמרתי בצורה מזלזלת..ופתאום ראיתי איך עינייה של המדריכה הופכות מקווצות כאילו היא חושבת שאני משקרת. המדריכה שמה לב שהבכנתי בזה ובמהרה הפכה את פרצופה אל ה"פרצוף חיוך מזוייף" שלה ושילבה ידיים ורגליים.." נו.. תמשיכי. למה את מכחה? כל הקבוצה רוצ לישמוע." היא אמרה כששינייה צמודות אחת לשנייה בחיוך מזלזל ובנימה עוקצנית.
"בסדר. אני אמשיך." עניתי מחייכת אליה באותו פרצוף מזלזל.
"בסוף החלטתי להזמין חברה שתעזור לי לנקות טיפה את הבלגן... אספנו את הזכוכיות והשברים הקטנים וניסינו לעשות משהו כדי שלא יכנס מים מהגשם כי באותו לילה היה קר וירד המון גשם..

חברתי נישארה איתי למשך לילה.. ולמחרת בבוקר סידרנו את הבית. ואז בערך ב- 2 בצהריים, דפקו בדלת.."
הקבוצה השמיעה רעשים של וואו זה בטח הוא.. או אם אני הייתי במצב כזה הייתי מזמן קוראת למישטרה. חברה שלי פתחה את הדלת ואמרה שזה אף אחד זה רק מטרים אחד שרוצה טרומה לאיזה ילדה שחולה בסרטן.. "כמובן שהאמנתי לה.. זאת חברה שלי.. ואז התקרבתי לכיוון הדלת עם המכתב עם 10000 שקל. לא רציתי לישמור אותם כי הם היו מלוכלכים בידיים המגעילות של ג'וש אז רציתי ליטרום אותם לילה המסכנה... ברגע שהתקרבתי אל הדלת עם המכתב ראיתי את ג'וש ואת החברה שלי מתנשקים. ורק במיקרה היא הייתה החברה הכי טובה שלי. לא האמנתי איך היא יכלה לעשות לי את זה. הלכתי מהר.. על סף דמעות אל הטלפון וחייגתי 100. אמרתי לפקידה שיש שני אנשים שמתמזמזים לי על המרפסדת והם לא עוזבים, ושאני חושדת שלאחד מהם יש סכין... וכן היה. לחברה שלי היה סכין מהמבטח שלי בכיס." אמרתי בקול מורמר לכל הקבוצה. אבל ברגע שאמרתי שהם התמזמזו כל הקבוצה השתתקה. "הניידת סיור שהייתה בסביבה הגיעה תוך 3 דקות".. " "הם ראו את שני האנשים שהיו הכי חשובים לי בעולם מתמזמים ועצרו אותם. חברה שלי קראה לי וקראה לי ולא עניתי לה. לא דיברנו מאז. ואותו ג'וש המגעיל לא חזר אלי ולא התקשרתי אליו אבל הוא השאיר לי פצע בלב שאני לא מצליחה להתגבר עליו. כי אני אהבתי אותו יותר מאת עצמי..ואז גיליתי שהחברה הכי טובה שלי הייתה איתו גם. אז זה הסיפור שלי..."
היה רגע של שקט, ושמתי לב איך המדריכה מתחילה להזדקף ולהגיד משהו עוקצני.
"מה הבעיה שלך ?!" צעקתי על המדריכה. "מה הבעיה שלי ?! מה הבעיה שלך ! תיראי אותך ! שחורדינית עם עיניים ירוקות וגבוה ! ויש לך חזה גדול ואת הולכת על נעלי עקב כמו פרוצה ואת מגיעה למעגל שלי ובוכה פה מול עיניי קולם ! את לא מבינה שאת לא צריכה ליהיות במעגל תמיכה!? למעשה את לא רצויה פה ! את מתבקשת לקום וללכת מפה. " היא צעקה עלי.. בעיניי עלו דמעות ואחת זלגה ומרחה את כל המסקרה שלי. ואז יצאתי בריצה מהחדר וטרקתי מאחורי את הדלת. פתאום שמעתי את כול הקבוצה צועקת על המדריכה המגעילה ובין רגע כל הקבוצה יצאה אחרי ונתנה לי חיבוק גדול..

"תודה" אמרתי בוכה.. "רק רציתי שמישהו יקשיב לי כי לא נישארו לי אנשים חדבר איתם והמדריכה המגעילה הזאת.... עוד מישהו שזרע לי מלח על הפצעים." פתאום המדריכה יצא מהחדר ובאה אל קיווני..
"אני מצתערת.. לא התכוונתי לצעוק עליך..אולי אני פשוט מקנא..תיראי אותך.. אני לא הייתי עם מישהו כבר 4 שנים..והקמתי את קבוצת התמיה כדי לישמוע שגם לאחרים רע ולא רק לי... אני יודעת שזה לא היה בסדר אבל אני לא ידעתי מה לעשות..רק רציתי לישמוע טעיות של אחרים וללמוד מהם.. אבל כשאת הגעת חשבתי שאת עובדת עלי.. ועל כולם.. וכשסיפרת את הסיפור שלך לא הייתה לי עצה לתת לך והרגשתי חסרת אונים כי המטרה של הקבוצה הייתה לעזור ! ולא ידעתי איך לעזור לך.. אני מצתערת.. אם את רוצה את יכולה חנהל את הקבוצה הזאת..אני אפרוש לי..כבר ככה אין לי סיבה יותר להתעורר בבוקר.." אחרי מה שהיא אמרה היא רצה ויצה מהבניין, ויום אחר כך היה בחדשות מיקרא התאבדות..
אני וכל החברים החדשים שלי בילינו ביחד ואני ופראנק הראוורד התחתנו.. הוא היה באמת מי שהקשיב לליבי. וזהו..חיי הפכו ליהיות מאושרים כמו שרציתי שיהיו. (:


הסוףףףףףףף !! מקווה שאהבתםםםם עוד מעט יצא משהו חדשש !!
~דריה D:~