זה כבר לא משנה ♥ :(

מחבר: נועה וקנין
תאריך: 07.08.11
גם עכשיו, זה כבר לא משנה.
גם עכשיו, כשסוף סוף אמרת את המילים שכל כך רציתי לשמוע, זה כבר לא משנה.
גם עכשיו, כשאתה איתי, מחבק ואוהב, זה כבר לא משנה.

גם עכשיו, כשסוף סוף הגיע הרגע המיוחל לו חיכיתי כל כך הרבה זמן, זה כבר לא משנה.
גם עכשיו, כשהחיוך על פניי כל כך רחב, זה כבר לא משנה.

זה כבר לא משנה, כי אני יודעת שכבר אין שום סיכוי. אני יודעת שגם אם תאהב, האהבה הזאת תתנדף, מתישהו...
אני יודעת שכלום כבר לא יישאר אחרי שתקלוט שזה לא מספיק לך, שאתה רוצה יותר.
אני יודעת שזה כבר לא משנה, כלום לא משנה, אף פעם, אפילו לא לפעמיים, זה תמיד, גם כשזה קרוב, זה תמיד, בסופו של דבר נשאר רחוק, מתרחק. האהבה מתרחקת, כאילו אף פעם לא ניסתה להתקרב, כאילו זה לא משנה ואכן זה כך, לא משנה, לא משנה דבר, אפילו לא בחצי, רק חוצה, חוצה את שני הלבבות שלנו, לשניים. חצאים שבורים, הרוסים. לא שלמים, כאלה מפורקים, כאילו היו עשויים מזכוכית, זכוכית דקה ומאוד עדינה ושברו אותה, שברו אותה והיא כבר לא שלמה. עכשיו היא חצי, ולא סתם חצי, חצי הרוס, הרוס כאילו הרסו בניין שהחזיק מעמד כמעט עשור וברגע אחד הרסו אותו וממנו נותר רק אפר, אפר מלוכלך.

אז זה כבר לא משנה אם תאהב, כי אני יודעת שהאהבה מלכלכת, את הנשמה, את הלב, שוברת אותו, לאט, בהילוך איטי.
זה כבר לא משנה אם "אני אוהב אותך" זו מילה יפה, כי מילים יפות יש הרבה, רק צריך לדעת לבחור אותן. בחירה מדוייקת, כזאת שלא מטעה, כזאת טובה, טובה לנשמה.
זה לא משנה כי "אני אוהב אותך" יגמר מחר, אני יודעת.
זה בדיוק כמו דמעותיי, שהן כל כך רבות, אך כשהשחר יפציע הן ייעלמו, אני יודעת. כי כמה שאבכה זה עדיין, לא ישנה דבר. הכול יישאר בדיוק באותו המצב.
עניים אדומות, נפוחות. כבר עייפות מלבכות, אני יודעת שכלום, כלום לא ישתנה גם אם אבכה ואבכה ואבכה עד אין סוף כלום לא ישתנה.

זה כבר לא משנה אם החיבוק אמיתי, כי אני יודעת שהוא אמיתי והוא תמיד יישאר אמיתי.
אך זה כבר לא משנה דבר.
אני לחוד, ואתה לחוד, דרכים נפרדות, שונות.
שום כלום לא ישנה דבר, כי הכול כבר נאמר.
ואפילו ששנינו שותקים השתיקה מדברת בעד עצמה.
השתיקה שוברת, לפעמיים את המצב המביך.
עדיף לא לומר מילה, ללכת להתרחק, לאטום אוזניים ולא לשמוע דבר, להעדיף להדחיק, את הכול!

שום דבר לא מושלם, לא בשבילי.
אני יודעת שאין כזה דבר מושלמות, אבל לפעמיים, כשאף אחד לא בסביבה אני מבקשת, בלחש- הלוואי שאני אמצא את המושלמות, יחד איתך.
אך שום דבר כבר לא משנה, לא אתה, לא אני, ולא המושלמות.
וזה כבר לא משנה, כי אני יודעת שכבר אין שום סיכוי. אני יודעת שגם אם תאהב, האהבה הזאת תתנדף, מתישהו...




רציתי להוסיף:
סתם כזה...
מקווה ש-♥
שתף את הסיפור: Bookmark and Share
אהבת את הסיפור? לחץ על הלייק!
תגובות
הוספת תגובה
התחבר כדי להוסיף תגובה.
סיפורים אקראיים

שכבתי במיטה שלי בביתן פוסידון. פרסי ישן בשקט ואני כל הזמן התהפכתי, לא הצלחתי להירדם."אני חייבת לראות מה קרה לתו..
בית הרוחות פרק 47 מחבר: לאלי המאמי! | תאריך: 13.08.11 | ז'אנר: סיפורי אימה
מאחורי הדלת הזאת ראיתי ילד רגיל יושב על כיסא ואוכל , חשבתי שהילד גם בא לחקור את הבית הנטוש אז קראתי לו : "ילד? ילד..
הזמינו אותנו להופעה, הפעם הייתי חייבת לספר לאבא.. אמרתי לו שאני צריכה לדבר איתו בערב בערב, בערב באתי אליו ואמרת..
 
כל המחבריםמחברים מומלצים
בקי 1636 סיפורים
Estonian 1375 סיפורים
אנג'ל 277 סיפורים
yarden10 265 סיפורים
סיפורונת 243 סיפורים
הדר 239 סיפורים
kerenk 233 סיפורים
jessica800 228 סיפורים
יהלה 200 סיפורים
נועה וקנין 184 סיפורים
אלישבעי 177 סיפורים
אלה ~♪ 150 סיפורים
Meowamina 141 סיפורים
סיסי 128 סיפורים
נופר מעין 128 סיפורים
אנאבל שקיירוב 124 סיפורים
אנגלית
סה"כ
סיפורים
13929
סה"כ
מחברים
2460
משתמשים
אונליין
46