טרגדיה

גשם שוטף..
סערת רגשות...
המפגש בין סורין לליז הפך לוהט ואכזרי..
הם עמדו זה מול זו..מאיימים זה על זו.קרב יחידים..מילים חדות כסכין ופוצעות.
"אם לא תורידי את נשקך אני אירה בך..ואחר כך בעצמי.."אמר לה..
"חכה,אפשר לפתור את זה בדרך אחרת.."ניסת ה להניא אותו מדרכו..
"אל תנסי לרכך אותי..זה לא יעזור.."אמרה.
"אתה לא תירה בי..אתה אוהב אותי.."אמרה ,אך ידעה כי עלייה להכניע אותו..
"אנחנו במלחמה.."ניסה לומר..
"שכחת באיזה צד אתה?"שאלה..קולה רעד.
"עיזבי אותי..לכי מיכאן.זו לא המלחמה שלך.."קרא
התקרבה אליו..מתחככת בו.
"מה את עושה?"שאל..
" אתה לא תירה בי.."הצמידה את גופה אליו..."אתה אוהב אותי",חזרה על עצמה.
"ליז..מה..מה את עושה?"שאל
הם נאבקו זה בזו..עד שנשמעה ירייה..
"אלוהים!"..קראה קופצת לאחור..
"ניפגעת?"שאל...המום מהיריה..
"סו..רין.."נאנחה..אוחזת בבטנה..מדממת.
"אוי לא!.."קרא.."מה עשיתי..??"תפס אותה..
משכיב אותה על הרצפה..
"אני אקח אותך לבית ההחולים הקרוב..את זקוקה לטיפול רפואי.."קרא.
"אני בסדר.."ענתה בקול חלוש..מתנשמת..
"תחזיקי מעמד.."אמר.."אם לא אביא אותך לשם ,את תמותי.."
"לא.."לחשה לו.."אני לא מרגישה את הרגליים.."
"אני מצטער על הכול.."נאנח..כשדמעות מציפות את עיניו..
"זה בסדר.."אמרה .
"אני אוהב אותך.."אמר כשעיניו מוצפות דמעות.."לא אתן לך למות."
כשכבר היה מאוחר מידיי..ליז מתה בזרועותיו..הכל קרה כל כך מהר..מוחו פירפר..ליבו סער.
הוא חש חסר אונים מול מותה הטרגי.וכעס..כעס עצום ..שבער בו..הוא דהר במהירות להרס עצמי.
"רוצח.."חשב לעצמו.."אני רוצח..שפל."
"מגיע לי למות.."חשב..
"אני לא יכול לחיות בלעדייך ,אהובתי.."קרא בלב שבור..
אוחז באקדחו הטעון..מקרב אותו לחזהו..
נשמעה עוד יריה..
כדור אחד,בלב.
סורין צנח מת לידה..
הגשם שטף הכל..גם את הדם..שזרם על המדרכה.
בעולם שלא יכלו לחיות בו ביחד.. או לחוד..
לפעמים,האהבה הורגת.