אגדת חוטי הזהב

עוד בזמנים שישבו זקני הכפר מסביב למדורה הם ספרו את זאת האגדה, לפעמים היו כאלה לחשבו שלעולם לא היתה והיו כאלה שידעו ..

"בעת בריאת העולם ישב אלוהים וחשב, איך אוכל לגרום לאושר לאדם, איך כל בוקר שהשמש תזרח ובלילה כשהירח יאיר יוכלו בני התמותה לחוש באושר.
המחשבה הזו הטרידה את מנוחתו לא מעט, החליט אלוהים כי ירקום אדם רק מחוטי זהב.
וכך היה...
הוא רקם כפר קטן בערבות הסהרה מחוטי זהב.
עיירה שלמה של אנשים שנרקמו מחוטי זהב, אנשים עם אהבה בליבם, אנשים שניתן להם השפע , החיים זרמו בהרמוניה נפלאה, כל נראה מרחוק משכנע למדיי.
הביט אלוהים בעיירה שייצר מחוטי זהב ממרומי השמים, הביט ואמר, נפלא! כך אצור את כל העולם, כולו מהחוטים הללו.
בוקר אחד שמע שקט נורא מהעיירה התקרב וניסה להבין למה השקט מסתרר בעיירת הזהב שלו, וראה כי בתוך עיניהם של האנשים יש מבט משעמם, מבט של חיות שמתה... זה ממש מבלבל אמר אלוהים, הלוא כל אדם היה רוצה לחיות במקום הזה,
לבש אלוהים תחפושת של אשה זקנה וירד לעיירה, בפינת הסמטאות הוא פגש ילד קטן מגלגל כדור זהב בין שתי ידיו,
"למה אתה עצוב ילד" שאל אלוהים בדמות הזקנה, הביט בו הילד ושתק, "הכל סביבך זהב לא?" התעקש להבין אלוהים,
"כן ואנחנו בובות של זהב..." השיב הילד כשהוא ממשיך לגלגל את כדור הזהב מיד אחת לשניה.
באותו רגע הבין אלוהים.
עלה לשמים, פשט את בגדי הזקנה, והעניק לעולם את זכות הבחירה.
הוא החל לרקום אנשים עם חוט זהב אחד בפנים, ואת היכולת לבחור בין לבן לשחור, בין אהוב לשונא, בין אגו רהבתן לחמלה מלטפת.

ישב אלוהים על מרפסת השמים מביט על העולם שיצר, חוטים עטופים באנשים, ואמר, אולי יום אחד יהיה עולם רק של חוטי זהב, אולי יום אחד כולם יהיו מאושרים, ואולי לא, אבל זאת תהייה זכות הבחירה שלהם, ומסעות שהם יעברו להגיע לכך יגרמו להם להעריך באופן הראוי והאמיתי לחוטי הזהב השזורים בתוכם."