ההברזה מהשיעור

אוטובוס מלא באנשים, נוסע ברחובות סוענים. אנשים רבים, כולם ממהרים ועסוקים,הולכים ורצים בחיפזון תחת השמש השוקעת אט-אט. עמדתי באמצע האוטובוס, על החלק המסתובב, שם אני תמיד עומדת. עיני שרפו מעייפות, וכל רגע נלחמתי להשאירן פקוחות. וברגע אחד נכנעתי, ועיני נעצמו באיטיות.
לפתע נשלחה זרוע ותפסה במותני. התעוררתי מיד והבטתי סביבי. הכל רגיל, חוץ מהעובדה שגבר עומד לידי ותומך בי. מיד התנתקתי ממנו, וסרקתי אותו. עיניו החומות הכהות ושיערו הקצר הכהה גם הוא, הוסיפו מאוד לדמותו השרירית והנאה.
"תודה רבה" אמרתי, כשעיני מושפלות לרצפת האוטובוס.
"בבקשה..." אמר והשתתק ברגע.
"עייפה?" שבר את השתיקה של עצמו.
"כן, די עייפה" חייכתי אליו.
"לאן את נוסעת?" שאל, כשהוא מחזיר לי חיוך מדהים.
"לשיעור. רוצה להבריז איתי וללכת איתי לים?" שאלתי, מתלוצצת.
"בכנות...? מאוד" ענה לי, בלי להניד עפעף.
"אז אנחנו יורדים בתחנה הבאה".
ואכן ירדנו בתחנה הבאה. כשהלכנו השמש כבר שקעה, והאנשים הרבים כבר התחילו להתפזר בבתיהם. כיביתי את הנייד, והרשיתי לעצמי לא לחשוב על מה שאחטוף בגלל ההברזה שלי. כאשר הגענו לים התיישבנו על החול.
"אכפת לך אם אני אנסה משהו?" שאל אחרי מבט ממושך בעיני.
"מה שתרצה" עניתי, בלי לחשוב פעמיים.
הוא התקרב אלי, הוריד את התיק שלו מכתפו ואת תיקי, ושם אותם בצד. שפתיו נראו חמימות ומזמינות, ולא התנגדתי כאשר נצמו לשלי. ברגע שידיו נכרחו סביב מותני, חום גופו עבר אליי ביתר קלות, והרגשתי שגם אני נהיית לוהטת כמוהו. בזרועותי חיבקתי את צווארו, מעבירה את אצבעותי בשיערו. אני מוצאת את עצמי נשכבת על החול מתחתיו, ונצמדת אליו לגמרי. ידי אוטומטית נשלחו לעבר חזהו השרירי, דבר המגביר את תחושת הסיפוק השוכנת בי. התחושה הזאת, החמימה והנעימה, רציתי שהיא תישאר לתמיד...
דחפתי אותו קלות, והוא מיד התנתק ממני ועברנו לישיבה שוב.
"לא חשבתי שזה ילך כל כך מהר" אמר, שולח אליי חיוך ממיס.
קירבתי את עצמי אליו, הנחתי בעדינות את ידי על כתפו, ולחשתי לאוזנו: "זה בסדר". נשקתי בלחיו קלות, לקחתי את תיקי והלכתי לדרכי...