למה?

נעלמה, בדיוק כפי שבאה היא נעלמה.
לפעמים היא חוזרת כזיכרון מטושטש, אך נעלמת.
הזמן תם, זמן טוב נגמר, היא הלכה.
גל של בכי, ללא קול מרעיד אותי, אך אני מתאוששת.
"למה!" אני רוצה לצעוק, לצעוק לאוויר העולם, כי היא נעלמה.
היא לא תחזור היא שוכחת אט אט, את הזמן ההוא שוכחת.
ואולי כן? אולי תשוב? שאלות מתרוצצות במוחי.
למה החיים כל כך אכזריים? אכזריים עד כדי כך שלקחו אותה, שהעלימו.
אני רק שואלת, שאלה שתשובה לה אין, אך לשאול מותר, "למה?".
למה עולם ארור? למה לקחת? נתת מתנה ולקחת במהרה, בלי לתת זמן למחשבה.
מי? מי? מי לקח אותה? אתה, האיום, הנורא, האכזר! לקחת לי אותה! 
איך?
למה?
מי?
לקחו לי אותה ולא יחזירו, ואפילו אם כן, אני לא אשמח, כי היא תלקח שוב, שוב ושוב!.
אבל גדלתי ואין מה לקוות. ואולי כן? אולי התקווה נשארה?