לפעמיים

לפעמיים, אני עוד מחכה לך.

לפעמיים, לבד... בחשכה.

לפעמיים אני עוד מאמינה, שתחזור.

לפעמיים, כשכולם נגדי, לא אכפת לי, אני ממשיכה להאמין.

לפעמיים לא אכפת לי, מכלום, רק ממך.

לפעמיים אני בוכה, כי יודעת אני שאתה, כבר לא תשוב.

לפעמיים? שואלת את עצמי.

הלא זה תמיד?

לפעמיים אני מבולבלת, אני רואה אותך, אך זה לא באמת אתה.

לפעמיים אני בטוחה שאתה כאן, מחבק אותי.

אך האם זו האמת? או רק אשליה?

לפעמיים זה כבר לא מצחיק, זה מעיק.

מרגישה כאילו אני נחנקת, אך איכשהו עדיין נושמת.

לפעמיים זה לא ברור, הרגש הזה כלפייך.

לפעמיים מרגישה ריקנות אך הזיכרונות ממלאות את לבי הפגוע.

לפעמיים כבר אין כוח לחשוב, עלייך, עליי, עלינו.

הכול כל כך ריק.

לפעמיים, אני עוד מחכה לך.

לפעמיים, לבד... בחשכה.

לפעמיים, למרות שאני יודעת שייתכן ולא תחזור כבר לעולם,

אני עוד מאמינה, שתחזור.