עדיף לך בלעדיי 💕

מחבר:
תאריך: 08/04/2018
241 צפיות
ז'אנר: סיפורי אהבה קצרים
2 תגובות
זמן קריאה משוער: 9 דקות

הוא עמד מאחוריי בזמן שאני ציירתי חתול שמשחק עם פרפר.
הוא הניח את שתי ידיו על השולחן כך שאני הייתי לכודה בניהן.
ראשו הציץ מעל ראשי על הציור.
"חמוד",הוא אמר,"אבל הזנב ארוך מידי".
אני אוהבת את האורך של הזנב.
"הזנב בסדר גמור. תתעסק בעניינים שלך",אמרתי והעפתי את ידו הימנית.
לקחתי את העיפרון והמשכתי לצייר.
התעלמתי ממנו לגמרי.
אבל ראשי היה מלא במחשבות עליו.
באחיו הקטן של חבר שלי.
הוא לא מפסיק.
לא מפסיק להפתיע אותי.
לא מפסיק להתווכח איתי.
לא מפסיק להתקרב אליי.
וזה לא היה כזה מפריע לי אם הלב שלי לא היה מפרפר בכל פעם שהוא מביט בי במבט הזה שלו.
למעשה יש לו אוסף של מבטים שגורמים ללב שלי לפרפר.
הוא אומר לי משפטים שלמים רק במבטים שלו.
ודווקא מה שהוא לא אומר…דווקא המבטים השקטים שלו…שאני לא מצליחה להבין על מה הוא חושב…דווקא זה מבעית אותי.
הוא מאוהב בי.
הוא לא אומר את זה.
אבל הוא מאוהב בי.
הוא יודע שאני יודעת…הוא שונא כשאני מעמידה פנים שאני לא יודעת.
זה פוגע בו.

לא יודעת איך זה קרה.
אבל הכנסתי את עצמי לתסבוכת לא קטנה.
אני רוצה לברוח…אבל הם כל מה שיש לי.
אני לא רוצה להישאר לבד.
נמאס לי לצייר.
סגרתי את המחברת והסתובבתי אליו.
הוא שכב על מיטה והסתכל על התקרה.
מעניין אם גם הוא חושב על זה.

"אני חושבת שאני אלך עכשיו",אמרתי והסתכלתי עליו.
"תעשי מה שאת רוצה",הוא אמר ונתן לי את המבט השקט שלו…זה שאני לא יודעת מה הוא אומר.
הכנסתי את כל החפצים שלי לתוך התיק.
חיפשתי את הפלאפון ואז נזכרתי שהוא בהטענה.
קמתי וניגשתי לשידה שהייתה ליד המיטה.
פתחתי את הפלאפון כדי להסתכל על השעה…והסתכלתי על השעה…אבל לא באמת…לא באמת בדקתי…לא באמת היה אכפת לי…אני עושה את זה הרבה.
פותחת את הפלאפון…מסתכלת על השעה…אבל בו זמנית לא מסתכלת.
העיניים שלי על המסך אבל הראש שלי במקום אחר.
אני לא רוצה לעשות את זה יותר.
להיות איתו…בחדר שלו…שאחיו לא פה…לא בבית…או בקומה למטה.
אנחנו לא עושים כלום…רק ביחד…אני עושה משהו…הוא חושב על משהו…אני אומרת משהו…הוא אומר משהו שמוביל לשיחה.
אני רוצה ללכת.
הוא מבקש ממני להישאר.
הוא מחזיק את ידי ומבקש ממני להישאר.
אבל היום הוא לא עושה את זה.
הפסקתי לבהות במסך וניתקתי את הפלאפון מהמטען.
הנחתי את הפלאפון על השידה כדי שידיי יהיו פנויות להוציא את מטען מהשקע.
וברגע הזה הוא משך אותי אליו.
הוא הפתיע אותי.
לא הבנתי מה קורה…המוח שלי לא עיכל את הסיטואציה.
איך הגעתי למצב שאני במיטה שלו והוא מחבק אותי?
הרי אנחנו לא נוגעים…יש בנינו גדר בלתי ניראת שקובעת את הגבולות.
והוא כרגע עבר את הגבול.
לקח לי כמה רגעים להבין שזה לא בסדר.
הוא חיבק אותי כאילו הייתי כרית.
כאילו שזה נורמלי.
כאילו שזה טבעי.
אבל זה לא.
רציתי לומר לו את זה…אבל פחדתי.
פחדתי ממה שהוא עלול לומר לי.
פחדתי מאיך שהוא עלול להסתכל עליי.
ידעתי שמישהו יכול להיכנס בכל רגע ולראות ובכל זאת הוא הפחיד אותי יותר מכל דבר אחר.
הוא נימנם…ואני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
כל שנייה מרגישה כמו נצח.
עברו שניות ארוכות ובסופו של דבר עזרתי אומץ לומר,"אני צריכה ללכת".
"אני יודע",הוא אמר,"אני יודע שאת לא חייבת ללכת",והצמיד אותי אל חזהו כשזרוע אחת מתחת לראשי והשנייה מאחוריי גביי.
יש לו ריח טוב…מה שכבר ידעתי…אבל אף פעם לא חשבתי שאני אריח אותו מכזה מרחק.
"אני אוהבת אותו",אמרתי,"אני יודעת שהוא אידיוט אבל אני עדיין אוהבת אותו",אמרתי אל החזה שלו.
הוא התרחק ממני קצת וירד ככה שפניו היו מולי.
הוא הסתכל לי בעיניים.
ושוב הוא דיבר אליי בעיניו בלבד…"את מכאיבה לי",הוא אמר,"מה איתי?",הוא שאל,"אני גם אוהב אותך",הוא אמר,"אני לא אוותר עלייך"…כן…את כל זה הוא אמר רק במבט…מפחיד נכון?.
הוא הניח את כף ידו שלא הייתה מתחת לראשי על פניי ואמר,"אני יודע",הוא אמר,"אבל לא יכול להיות שרק אני מרגיש ככה. משהו קורה ביני לבינך…אל תשללי שום דבר".
"אתה ואני…זה לא יקרה…זאת לא אפשרות".
הוא הסתכל עליי במבט השקט הזה…זה שמפחיד אותי ואמר,"אני רוצה אותך. אני אוהב אותך. באמת אוהב אותך. אני לא יכול להסתכל עלייך מצד…זה מטריף אותי".
שתקתי.
הסתכלתי לו בעיניים…הוא מתחנן שאני אוהב אותו…אבל אני לא יכולה…אנחנו חברים…רק חברים.
אה…ואני בכלל עם אחיו.
"לא",אמרתי לו,וקמתי במהירות לישיבה.
הוא קם אחרי…הוא אחז בשתי ידיי והצמיד את פיו לפי.
הבטן שלי התהפכה.
ניסיתי להשתחרר מאחיזתו אבל לא הצלחתי.
הנשיקה שלו זיעזעה אותי…את הנפש שלי את הגוף שלי…הכל.
הוא הרס הכל.
הפסקתי להילחם בו…הנחתי לו לנשק אותי.
זה כבר לא משנה יותר.
ברגע שהוא שיחרר את אחיזתו בידיי ועבר למותניי…דחפתי אותו ממני.
דחפתי אותו כל כך חזק שהוא נפל מהמיטה.
בראשי קיללתי אותו…אבל לא יכולתי לומר זאת בקול.
"מה עשית?",שאלתי בהלם בזמן שהוא התרומם על רגליו.
"משהו שרציתי לעשות הרבה הזמן",הוא אמר בפשטות.
"אתה…",לא ידעתי מהי המילה שאני מחפשת…אבל הרגשתי את זה בדם שלי.
"אני מה?",הוא שאל בהתגרות.
כעסתי.
כעסתי כל כך.
קמתי על רגליי לקחתי במהירות את המטען והפלאפון של ודחפתי לתיק.
הוא חסם את הדלת.
"חכי. את לא חייבת ללכת".
"כן אני כן!",צעקתי עליו,"ואתה יודע מה?…אני לא חוזרת לפה יותר!!".
ניסיתי לעבור אבל הוא חסם את דרכי.
"את סתם אומרת",הוא הסתכל עליי במבט…והמבט שאל אותי…יותר נכון התחנן שאני אומר שאני לא מתכוונת לזה.
"אני לא. אתה לא תראה אותי יותר…אף אחד מכם לא יראה אותי יותר.".
"לא!,למה?!",הוא שאל,"בגלל שנישקתי אותך?,את מרגישה אליי משהו ואת יודעת את זה!",המבט שלו בער,"תפסיקי להכחיש!. זה לא רק אני..".
אבל אני בערתי יותר.
"מה שזה לא יהיה שהרגשתי כלפייך…אתה הרסת את זה…חשבתי שאנחנו חברים".
הבטן שלי כאבה.
"אני הולכת להיפרד ממנו. אתה לא תראה אותי יותר. ואני נשבעת שאם לא תזוז אני אספר לו הכל!".
הוא הסתכל עליי במבט חתום.
הוא הבין את המסר.
והוא נתן לי לצאת…אם כמה שקשה לו.
הוא חייב להבין שזה מה שהכי טוב לכולם.
הכי טוב שאני פשוט איעלם…ככה אף אחד לא יפגע.
לא אני ממנו.
לא הוא ממני.
ולא אף אחד מאיתנו.


תגיות: ,

mysecretheart
רציתי להוסיף:
אשמח לתגובות! אני יודעת שאני כותבת סיפורים שהם דיי מוזרים בצורה דיי...איך נאמר?...ייחודית...אבל אני מקווה שאהבתם!
עדיף לך בלעדיי 💕
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים
Facebook Twitter Google Email

תגובות (2)

כותב מהלב
10/04/2018 05:05
כותב מהלב

ממש ח'מוד, אני אהבתי:)
לפעמים יש סיטואציות מסובכות של אהבה…

סיפורים נוספים שיעניינו אותך

סיפורים אחרונים
הכרטיס- מערכון אבסורד 0
מחבר:
תאריך: 20/06/2018
ז'אנר: סיפורים מוזרים
שורשים 0
מחבר:
תאריך: 20/06/2018
ז'אנר: סיפורי חיים
סיפור 18+ 0
מחבר:
תאריך: 20/06/2018
ז'אנר: סיפורים לפני השינה
אתר סיפורים מאפשר לך לפרסם את סיפוריך חינם, לקרוא סיפורים של אחרים ולקחת חלק בקהילת המחברים הגדולה של האתר. מטרתנו היא ליצור קהילה משתפת, יצירתית ופוריה של כתיבת סיפורים ואנו מזמינים אותך להצטרף אלינו.
אנו מאמינים בסיפורים מקוריים ובתוכן איכותי. שמור על כתיבה נקייה, רהוטה וללא תוכן פוגעני. אנו מקווים שתהנה באתר הן כקורא והן ככותב. כתיבה וקריאה מהנה!
שתף סיפור עכשיו!