רשימת המכולת של מיכל

מחבר:
תאריך: 25/05/2017
1239 צפיות
ז'אנר: סיפורי אהבה קצרים
8 תגובות
זמן קריאה משוער: 30 דקות

לאחר שסיימה מיכל להתלבש ולהתאפר, היא ערכה תיקון אחרון בפן שלה, נתנה מבט אחרון במראה ואמרה לאישה היפה שהשתקפה-
"מיכל אקרמן, זהו, הגיע הזמן שתמצאי את האחד המיוחד שלך. היום את עושה אקסטרה מאמץ כדי שזה יצליח"

היא שלחה וואטסאפ ליואב "יצאתי" ומספר שניות לאחר מכן קיבלה הודעה- "נתראה ב-21:00" עם סמיילי וירדה לחניון הבניין בו היא גרה. השעון ברכב הראה שהשעה כבר 20:28. היא ידעה שלפניה יש עוד נסיעה של לפחות 20 דקות מנס-ציונה לתל-אביב ועוד כמה דקות של איתור חנייה, כך שבתכנון שלה היא הייתה אמורה להגיע למסעדה בשעה שקבעו. הם קבעו להיפגש במסעדת "ביגה" במתחם שרונה, בערך בחצי הדרך של שניהם. היא מנס ציונה ויואב, הדייט שלה, מכפר נטר. כשנכנסה לרכבה, התקשרה לסיון, החברה הכי טובה שלה ואמרה-
"אני כבר בדרך"
"יו, מיכלי, אני מה זה מחזיקה לך את האצבעות",
"תודה סיון, זה באמת חשוב לי שאת תמיד נמצאת שם בשבילי. זה לא מובן מאליו מבחינתי"
"שטויות, בשביל מה יש חברות. טוב, תבטיחי להתקשר אלי לספר איך היה כשאת מסיימת את הדייט. אני ערה עד חצות"
"מבטיחה, ביי"
"ביי"

כשסיימה את השיחה, לחצה על כפתור הפליי ברדיו-דיסק שברכב וברקע נשמע קולו של אדי ודר, סולן להקת "פרל ג'אם" בשיר "ג'רמי". זאת הייתה הלהקה האהובה עליה. תמיד הייתה לה משיכה מוזרה למוזיקת גראנג'.

במהלך הנסיעה, נזכרה בדרך הארוכה שעברה בשנים האחרונות. איך בשנות העשרים של חייה, היא ראתה כיצד חברותיה ללימודים ממהרות להתחתן ולמצוא עבודה, מבלי שמימשו את מלוא הפוטנציאל הטמון בהן והחליטה שאצלה זה לא יהיה כך והיא תשקיע מאמץ בלימודים ותמצה את הפוטנציאל הטמון בה עד תום. היא נזכרה איך לפני שלוש שנים, בגיל 30 בלבד, היא קיבלה את הדוקטורט שלה ממכון ויצמן, על מחקר שערכה בפקולטה לפיזיקה ואיך הייתה גאה בעצמה במעמד טקס הסיום, כשהקריאו את שמה כאחת מהבוגרים המצטיינים. היא נזכרה כיצד גם לאחר מכן הדברים הסתדרו, כאילו מעצמם, כאשר המנחה שלה בדוקטורט הציע לה להצטרף לקבוצת המחקר שלו כפוסט-דוקטורט במעבדת הננו-פיזיקה של המכון. באותם ימים היא הייתה משוכנעת כי לאחר שהצליחה בתחום הלימודים והקריירה יחסית בקלות, היא תצליח בקלות גם בתחום הזוגיות, במיוחד שהיא ידעה שכולם חושבים שהיא נראית ממש טוב, שיש לה אופי נעים וחוש הומור משובח. רק עכשיו היא מבינה כמה היא טעתה. לאחר שהשקיעה את העשור השלישי בחייה בלימודים, התברר לה שהיא התנוונה לחלוטין בכל המיומנויות הקשורות למציאת בן זוג לחיים ובדייטים הראשונים אליהם יצאה לאחר סיום לימודיה, היא לא ממש ידעה איך להתנהג, על מה לדבר ואיך להגיע לסוג של אינטימיות עם בן הזוג. למעשה היא הייתה כל כך תמימה בנושא, שהיא לא קלטה מתי בן הזוג הפוטנציאלי רק רוצה להגיע איתה למיטה. אך לחיים יש דרך מעניינת לעשות מקצה תיקונים ולאחר עשרות רבות של דייטים, חלקם גרועים, וחלקם גרועים מאוד, היא השתפשפה מספיק כדי להבין מה היא רוצה בבן זוג שלה והבינה שיש דברים עליהם היא לא תתפשר ויצרה לעצמה "רשימת מכולת" של קריטריונים רצויים בבן הזוג-
"שיהיה בן 35-45, שיהיה משכיל, עם תואר אקדמאי רציני, שיהיה גבוה (לפחות יותר ממנה), שתהיה לו עבודה טובה ומכובדת ושיהיה אשכנזי כמוה"

היא ידעה שהקריטריון האחרון גזעני, אבל היא אף פעם לא אהבה את הסגנון של המזרחיים, לא במוזיקה, לא באוכל ולא בהתנהגות וחשבה שעדיף לה לא להכניס ראש בריא למיטה חולה. את יואב היא הכירה באתר "קופידון" וישר נדלקה על המראה שלו. גם הפרופיל שלו היה מושלם מבחינת כל מה שהיא חיפשה- רואה חשבון ב"סומך חייקין", פנים נאות, אשכנזי, בן 38, עם דירה משלו וגובה של 1.80 מ'. לאחר מספר "קריצות", הם החליפו טלפונים ושוחחו כבר שלוש שיחות ארוכות בטלפון והוא עשה רושם של בחור לעניין.

מיכל החנתה את הרכב בחניון התת קרקעי בשרונה והפעילה "פנגו". בשעה שהלכה לכיוון המעלית, התחילו לה "פרפרים בבטן". הרבה זמן היא לא התרגשה ככה מדייט ראשון. כשהגיעה למסעדה, השעה הייתה כבר 21:10 ויואב עדין לא היה שם. היא צלצלה אליו וכשהוא ענה, היא אמרה לו בקול הכי נורמלי שהיא יכלה לחלץ באותו הרגע, תוך שהיא מסתירה חשש שהוא הבריז לה-
"היי יואב, אני כבר פה, איפה אתה?"
"אה, הגעת כבר, אני כבר מגיע, תתפסי לנו שולחן"
"בסדר, נתראה", אמרה ואבן נגולה מעל ליבה.
"נתראה", אמר יואב וניתק.

מיכל התיישבה במסעדה והזמינה "פפסי מקס", אך מאחר ולא היה להם פפסי מקס בתפריט, היא נאלצה להסתפק בגרסה הנחותה של המשקה מבחינתה, בדמות "קולה זירו". בזמן שהמתינה ליואב, היא הסתכלה החוצה לראות אם היא רואה אותו מגיע, אך משום מה, הוא בושש לבוא. בשעה 21:25, כשהיא כבר שקלה ברצינות לקום ולחזור הביתה, הגיע יואב למסעדה והציג את עצמו-
"היי מיכל, אני יואב. סליחה על האיחור, נתקעתי בפקק, בדיוק ברמזור בכניסה מאיילון לדרך השלום ורק עכשיו הוא השתחרר".
"שטויות, ככה היה לי זמן לקרוא את המיילים מהעבודה", אמרה, כשהיא חושבת לעצמה "הוא לא באמת 1.80, הוא מקסימום 1.75. איזה מזל שלא שמתי את הנעליים עם העקבים הגבוהים"
"וואו, את נראית ממש טוב! הרבה יותר טוב מהתמונות שלך בפרופיל באתר", אמר בהתלהבות שאינה מוגזמת.
"תודה!", אמרה והסמיקה קלות.
לאחר מבט מהיר בתפריט, סימן יואב למלצרית להגיע ואמר לה-
"תביאי לי דיאט קולה, אבל בלי לימון", מבלי ששאל את מיכל אם גם היא מעוניינת להזמין משהו. המלצרית שהייתה כנראה רגישה יותר מיואב, שאלה את מיכל-
"להביא לך משהו?"
"מים מינרליים, תודה", אמרה וחייכה למלצרית.
כשהלכה המלצרית, הביט יואב בסלולארי שלו ולאחר מכן הסתכל על מיכל ואמר-
"אז את חוקרת במכון ויצמן. זה נשמע ממש מעניין. מה בדיוק את חוקרת שם?", שאל בסקרנות.
"אני שייכת לקבוצת מחקר בתחום הננו-פיזיקה ואנו חוקרים עכשיו חלקיקים קוונטיים. אלו חלקיקים שיכולים להיות בשני מקומות בו זמנית". אך כשהיא סיימה לדבר היא שמה לב שהוא לא ממש מקשיב לה ומביט שוב בסלולארי שלו ושאלה אותו בתמיהה-
"אתה מחכה לאיזו שיחה או משהו?"
"לא זה כלום, עכשיו אני איתך", אמר וחייך לעברה.
המלצרית הגיעה עם השתייה והניחה אותה על השולחן. כשיואב ראה שבכוס הקולה שלו יש לימון הוא אמר למלצרית בחוסר שביעות רצון-
"אני ביקשתי במפורש דיאט קולה בלי לימון. תוכלי להביא לי כוס חדשה בלי לימון", המלצרית אמרה "סליחה" לקחה את הכוס וחזרה למטבח המסעדה.
"לא ייאמן, זה לא שהזמנתי איזה מנה מורכבת, סה"כ ביקשתי דיאט קולה בלי לימון", אמר בנרגנות למיכל.
מיכל לקחה לגימה מהמים ושאלה את יואב-
"אז איך זה לגור בכפר?"
"כפר נטר הוא כבר לא ממש יישוב כפרי. יש שם עדיין כמה משקים חקלאיים, אבל רוב היישוב מתפקד כמו שכונת ווילות יוקרתית".
"ואיפה בדיוק אתה גר שם?"
"אה, אני גר בשכונת הבנים הממשיכים, בניתי שם…", אמר והפסיק את המשפט, כשהוא מביט שוב בסלולארי שלו ואומר בתסכול-
"לא ייאמן! איזה אפסים, פשוט לא ייאמן!"
מיכל שלא הבינה מה קרה, שאלה אותו בסקרנות-
"מה קרה?"
"צ'לסי הבקיעו עכשיו ומובילים על מנצ'סטר 2:1 בדקה ה-88", אמר בטון כועס ומאוכזב והמשיך להביט בסלולארי שלו באדיקות.

מיכל הבינה פתאום, שהוא מתעניין יותר במשחק הכדורגל מאשר בה ובשעה שהוא עדיין ממוקד במסך הסלולארי שלו, אמרה בטון אסרטיבי-
"תשמע, לא נראה לי שזה יתאים בינינו".
לאחר שסיימה את דבריה, הוציאה שטר של 20 שקלים מארנקה, הניחה אותו על השולחן והחלה לצעוד החוצה מהמסעדה. באותו הרגע, התנתק יואב מהמסך וצעק לעברה-
"היי מיכל, את הזמנת דיאט קולה ומים וזה יוצא 22 שקלים, לא כולל טיפ, והשארת רק 20 שקלים"
מיכל ההמומה, חזרה על עקבותיה, הוציאה מארנקה מטבע של חמישה שקלים, הניחה אותו על השטר של 20 השקלים ואמרה בציניות-
"אני רואה שאתה באמת רואה חשבון מצטיין. הנה, זה יוצא 22 שקלים ועוד 10% טיפ, סך הכל 24 שקלים ו-20 אגורות. את 80 האגורות הנותרות, אתה יכול לקחת לעצמך, הרווחת את זה ביושר"

מיכל חזרה לרכבה כשהיא כועסת ועצבנית. "עוד דייט מהגיהינום", חשבה לעצמה. הדייטים הרעים הללו, שאבו ממנה את כל האנרגיות ואת כל מצב הרוח. לאחר שהתיישבה ברכב, היא הרימה טלפון לסיון. סיון התפלאה על כך שהיא קיבלה טלפון בשעה כל כך מוקדמת ושאלה בדאגה-
"היי, מיכלי, הכל בסדר חמודה?"
"לא, הכל לא בסדר. סיימתי עכשיו דייט מהגיהינום עם גמד קמצן שהעדיף לראות משחק כדורגל מאשר להיות איתי. איך זה שדווקא אלי נדבקים כל הטיפוסים האלה. מה אני עושה לא בסדר? מה, כבר אין גברים נורמליים בעולם?", אמרה והחלה לבכות.
"אוי מיכלי, אני מה זה מצטערת לשמוע שזה מה שקרה. אבל זאת לא אשמתך. תזכרי שאת הכי יפה, הכי מצחיקה והכי טובה שיש ואל תתני לאף דפוק לקלקל לך את זה. בסוף את תמצאי את האחד שלך, אני מבטיחה לך"
"תודה סיון, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך"
"אולי תבואי אלי קצת ונדבר", הציעה סיון.
"לא, אני כבר מותשת, אני אלך לישון"
"טוב, אבל אל תשכחי, נפגשים לברנץ' ב-"ציונה" בשישי. שמרתי לנו מקומות ל-11:30"
"בסדר, ביי" אמרה כשהיא מנגבת את הדמעות האחרונות מפניה.
"ביי" אמרה סיון וניתקה.

בדרך הביתה היא החלה להרהר אם תמצא בכלל בן זוג או שתישאר רווקה לתמיד ותיאלץ מתי שהוא להביא לעולם ילד ללא בן זוג. היא החלה לחשוב שייתכן ועשתה טעות ואם הייתה משקיעה, בדומה לחברותיה לתואר הראשון, יותר במציאת בן זוג ופחות בלימודים, ייתכן וכיום היא הייתה נשואה עם ילדים. אבל הדבר שהיה הכי קשה למיכל, היה לחזור בכל ערב לבית ריק ולמיטה קרה. יותר מכל הייתה קשה לה העובדה שלא נראה היה שזה עומד להשתנות.

למחרת בבוקר, לא היו לה את הכוחות ללכת לעבודה והיא הודיעה לראש קבוצת המחקר שלה, שהיא חולה ולא תגיע. בסביבות שעה עשר בבוקר היא החליטה לנצל את היום החופשי שלקחה ולמלא את המקרר לקראת סוף השבוע. לאחר שהתלבשה, נסעה לסניף ה-"שופרסל" ברחוב ז'בוטינסקי בעיר. כשהגיעה לסניף, לקחה עגלה והחלה להעמיס עליה דברים, לפי רשימת המכולת שהכינה במהלך השבוע. כשהגיעה למדף דגני הבוקר, היא החליטה לבדוק את תכולת הסוכר בברנפלקס הריבועים החדש ולא שמה לב שעגלת הקניות שלה חוסמת חלק מהמעבר. פתאום, פנה אליה בחור צעיר, שחום וגבוה, בן 30 בערך, ואמר לה ברצינות גמורה-
"את יודעת שאם תזיזי את העגלה קצת יותר לרוחב, תצליחי לחסום את המעבר הרבה יותר טוב…"
מיכל הסתכלה עליו, ולאחר שנייה קלטה את מה שאמר לה והחלה לצחוק בקול גדול. הוא החל לצחוק גם כן ואמר לה-
"התרשמתי! הבנת את הבדיחה מהר"
"לפחות את התפיסה המהירה שלי אף אחד לא ייקח ממני"
"וגם את חוש ההומור", אמר וחייך חיוך רחב.
"דרך אגב, אני ממליץ עליו בחום"
"מה זאת אומרת?"
"ברנפלקס הריבועים שעליו הסתכלת. מוצר מעולה, מזכיר מאוד בטעם את ריבועי שיבולת השועל של חברת "קוואקר" שנחשבים להכי טובים, אבל הוא מחיטה מלאה, ויש בו קצת פחות סוכר"
"אני רואה שאתה מבין בקורנפלקס שלך"
"משתדל"
"ומה לגבי חטיפי הבריאות. מה המוצר המועדף לרכישה שם?"
"אף אחד. למעשה אלו לא חטיפי בריאות. אלו ממתקים לכל דבר. אם כבר בא לך להתפנק בממתק, תקני ממתק אמיתי ולא משהו שמתיימר להיות בריא והוא לא. מה גם שהוא הרבה פחות טעים"
"או.קיי, רשמתי לי", אמרה בחיוך. הבחור חייך אליה בחזרה, לקח מהמדף חבילת ברנפלקס ריבועים, הניח אותה בעגלת הסופר שלו והמשיך בקניות שלו, כשהוא דוחף בעצלתיים את העגלה קדימה. לאחר שהלך, היא הרגישה תחושת פספוס. למרות שהבחור היה שחום מדי לטעמה, היה בו משהו זורם שהיא מאוד אהבה, אבל בגלל שהוא גם היה נראה קצת צעיר מדי, היא לא לקחה את השיחה למקום של הפלירטוט והבחור המשיך לדרכו. ביומיים שלאחר מכן, היא חשבה רבות על השיחה הקצרה שהייתה לה עם הבחור הצעיר והבינה שייתכן ועשתה טעות שפסלה אותו כל כך מהר.

ביום שישי בצהריים, חזרה מיכל לדירתה מהברנץ' שלה עם סיון וכשפתחה את דלת הכניסה לדירה, חשכו עינייה, הדירה הייתה מוצפת מים. היא נכנסה לדירה וראתה שהמים מגיעים מהאסלה בחדר השירותים. היא מייד ירדה לקומת הקרקע וסגרה את השיבר של הדירה שלה. לאחר מכן, עלתה בחזרה לדירה וחיפשה בגוגל "אינסטלטור בנס ציונה", בתוצאה הראשונה היה רשום "יוסי מחרום, שירותי אינסטלציה", בתוצאה השנייה היה רשום "דוד אלפסי- האינסטלטור שלך" ובתוצאה השלישית היה רשום "ג'קי פריינטה- אינסטלטור מוסמך". משום מה, החליטה מיכל להיכנס לאתר של האינסטלטור השלישי ברשימה והתקשרה מהסלולארי שלה למספר הסלולארי שהופיע באתר.
"הלו, שלום, הגעתי לג'קי האינסטלטור?"
"כן, מדבר"
"תשמע, אני יודעת שהיום יום שישי והשעה כבר כמעט שתיים, אבל עכשיו נכנסתי הבייתה ויש לי הצפה גדולה מהשירותים. תוכל לבוא לתקן, בבקשה. אני לא יכולה להישאר ככה עד יום ראשון"
"תשמעי, בדרך כלל אני כבר לא עובד בשעות האלה. איפה את גרה בדיוק?"
"בנס ציונה, ברחוב האימהות 6 דירה 12"
"אני מכיר, אני גר ממש קרוב אליך באבנר בן נר"
"תוכל לבוא? בבקשה"
"טוב, אני מתארגן ובא"

מיכל החלה בעבודה הסיזיפית של גריפת המים לפתח הניקוז במקלחת ולאחר כרבע שעה בערך, נשמע צלצול פעמון הדלת. היא פתחה את הדלת ומולה עמד הבחור הצעיר מהסופרמרקט, כשבידו ארגז כלים.
"מה? אתה האינסטלטור?"
"מסתבר", אמר והיה ברור שגם הוא מופתע לראות את מיכל בדלת. באותו הרגע, שמחה מיכל שהיא נשארה עם הבגדים איתם יצאה לברנץ' ולא החליפה לפיג'מה שלה.
"בבקשה, תיכנס. תשתה משהו?"
"לא, אני בדיוק אחרי ארוחת צהריים. איפה החולה?", אמר וחייך חיוך רחב.
"אה, בחדר השירותים", אמרה והובילה אותו לאסלה הסוררת.
ג'קי הסתכל לתוך האסלה ואמר בפסקנות-
"זאת בסך הכל סתימה. לא משהו רציני. אני יורד רגע לאוטו להביא ספירלה לפתיחת סתימות" ויצא בזריזות מהבית.

בזמן שהוא ירד למטה, הכניסה מיכל למערכת הסאונד שלה דיסק של ה-"סטון טמפל פיילוטס" ולחצה על מקש הפליי בשלט. קולות המוזיקה שיצאו מהמערכת מילאו את הבית בסאונד ממכר. כשנכנס ג'קי לדירה עם הספירלה הוא ראה את מיכל ואמר לה-
"וואו, "Interstate Love Song" של ה-"סטון טמפל פיילוט", כבוד! לא ידעתי שיש ישראליות שאוהבות גראנג'"
"אני חולה על גראנג'", אמרה בהתלהבות, כשהיא מופתעת שג'קי זיהה את השיר והלהקה.
"גם אני, אבל אין על "פרל ג'אם". הם מספר אחת", אמר בביטחון.
"לא ייאמן, זאת הלהקה שאני הכי אוהבת", אמרה כשהיא מתפלאת שהוא קלע בדיוק למוזיקה שהיא אוהבת.

ג'קי פתח את הספירלה והחל להשחיל אותה לתוך האסלה המוצפת. לאחר מספר משיכות הלוך ושוב, הוא הצליח לחלץ מהאסלה כדור של מגבונים לחים מצופים בג'יפה של ביוב ואמר לה-
"הניתוח הצליח והגידול הוסר. אני מציע שמעכשיו את המגבונים תזרקי לפח ולא לאסלה"
"וואו, זה היה מהיר. חשבתי שזה ייקח קצת יותר זמן"
"תשמעי, אני מכיר אינסטלטורים שהיו מושכים אותך עכשיו כמה שעות בשביל להוציא ממך עוד כמה שקלים. אני לא כזה. מבחינתי מקצועיות זה לא רק לאבחן ולפתור את הבעיה באופן מקצועי, אלא גם להיות אמין מול הלקוחות שלי… טוב, אני יורד לפתוח את השיבר, כדי לוודא שהכל בסדר. כשאעלה נתחשבן"

ג'קי ירד לפתוח את השיבר ומיכל החלה להרהר עם עצמה לגבי ג'קי. היא לא ידעה עליו כלום. אם הוא נשוי, אם יש לו חברה, אם הוא בכלל בקטע שלה… באותו הרגע היא חשה תחושת חוסר ביטחון גדולה ולא ידעה מה לעשות. לאחר כשתי דקות הוא חזר לדירה, פתח את הברזים שבשניות הראשונות השמיעו קולות מוזרים ופלטו מים חלודים. הוא אף הוריד מספר פעמים את המים באסלה, כדי לוודא שהסתימה נפתחה לחלוטין. לאחר שסיים, שטף את ידיו היטב. כשמיכל ראתה שהכל כשורה ושהוא סיים, אמרה לו-
"עכשיו שסיימת, אתה חייב לשתות משהו. מה תשתה? מים? קולה?"
"את האמת, זה יישמע לך מוזר, אבל המשקה שאני הכי אוהב זה "פפסי מקס". יש לך במקרה?"
היא חייכה לעברו חיוך רחב ואמרה-
"זה המשקה היחיד שנכנס אלי הביתה. אבל תדע לך שהוא הכי מוצלח ב…"
"פחית", השלים את המשפט שהחלה וחייך.
היא חייכה חיוך רחב והוציאה מהמקרר 2 פחיות "פפסי מקס" והם ישבו ושתו אותן בשקיקה בפינת האוכל. בזמן שהם שתו, שאל ג'קי את מיכל-
"מה את עושה בחיים?"
"אה, אני עושה פוסט-דוקטורט במכון ויצמן בתחום הננו-פיזיקה. אני חוקרת חלקיקים קוונטיים. אלו חלקיקים שיכולים להיות בשני מקומות בו זמנית"
"מעניין, אבל תגידי, אם הם החלקיקים יכולים להיות בו זמנית בשני מקומות, אז תיאורטית הם יכולים להיות בו זמנית באינספור מקומות, לא?", אמר בסקרנות.
"בדיוק, איך ידעת? מה למדת על זה?" אמרה כשהיא מתרשמת מאוד מהמסקנה אליה הגיע.
"לא, רק הפעלתי שכל ישר", אמר, חייך והוסיף- "טוב, עכשיו לגזר הדין"
"למה את מתכוון?"
"נהוג שמשלמים לי בסיום העבודה", אמר וחייך חיוך רחב.
"אה, בטח. כמה זה?"
"בשבילך, רק 200 שקלים"
"ואוו, תודה, ציפיתי שזה יעלה הרבה יותר"
"אני יודע, בגלל זה אמרתי, בשבילך", אמר ושוב חייך, הפעם היא שמה לב לסט השיניים המושלם שלו.

היא הלכה לחדר השינה, הוציאה מהארנק שלה 250 שקלים וחזרה לג'קי שכבר הרים את הספירלה ואת ארגז כלי העבודה שלו ביד שמאל, ונתנה לו את הכסף. ג'קי נתן מבט קצר בשטרות, ואמר-
"היי, אמרתי 200 שקלים"
"אני יודעת, אבל כשאני מרוצה משירות, אני נותנת טיפ", אמרה וחייכה חיוך רחב.
"תודה!", אמר ושוב חייך.
"ביי"
"להתראות", אמר ויצא מהדלת לכיוון המעלית.

מיכל חשבה לנצל את הרגע ולהגיד לו משהו כדי שיישאר עוד קצת, או להציע לו לצאת איתה מתי שהוא, אבל באותו הרגע, משום מה, היא נאלמה ועד שאזרה כבר אומץ להגיד משהו, הוא כבר נעלם לתוך המעלית והיא סגרה דלת הבית באכזבה.

רק לאחר מספר דקות הבינה מיכל שהיא יכולה לזרוק את "רשימת המכולת" שלה לבן הזוג הרצוי. הרגע היא בילתה בערך 40 דקות עם בחור שאינו משכיל, עובד בעבודת כפיים, מזרחי ושחום עור ונהנתה מכל רגע שהייתה איתו. הרבה יותר מכל הדייטים שהיו לה בשלוש השנים האחרונות. רק אז הבינה מיכל שהדבר הכי חשוב בזוגיות, זה החיבור בין בני הזוג. חיבור אותו אי אפשר ליצור באופן מלאכותי. חיבור שאינו נקבע לפי אף "רשימת מכולת" של קריטריונים אפורים. יותר מכך, במקום לספור את המגרעות של ג'קי, היא החלה להתמקד ביתרונות שלו-
"הוא גבוה ונאה, יש לו עבודה מאוד מכניסה וככל הנראה הוא מרוויח הרבה יותר ממנה. כמו כן, למרות שככל הנראה הוא אינו משכיל, הוא מאוד חריף ובעל קליטה מהירה, יש לו חוש הומור משובח, טעם מעולה במוזיקה והוא גם אוהב "פפסי מקס"", חשבה לעצמה. ככל שהדקות עברו, היא הבינה שייתכן ופספסה את הגבר של חייה והחלה לבכות על כך שלא היה לה את האומץ להתחיל איתו ולבסוף נרדמה על הספה בסלון שהיא עצובה.

בסביבות השעה 16:30, הסלולארי שלה צלצל והעיר אותה משנתה, על צג הטלפון הופיע מספר לא מוכר. היא התיישבה על הספה, התמתחה קלות וענתה-
"היי מיכל, זה ג'קי, האינסטלטור מהיום"
"אהלן, לא ידעתי שיש לך את המספר שלי", אמרה כשכולה מופתעת שהוא התקשר אליה.
"אני מזכיר לך שהתקשרת אלי כדי להזמין אותי לטפל בסתימה בשירותים"
"וואלה נכון"
"תשמעי, חשבתי לדבר איתך עוד כשהייתי בדירה שלך, אבל לא היה לי נעים, כי היינו עדין במסגרת של יחסי בעל מקצוע ולקוחה. אבל עכשיו אני לא מתקשר אליך כג'קי האינסטלטור, אלא כג'קי פריינטה"
"מה זה אומר בדיוק?", שאלה וחיוך בלתי נשלט עלה על פניה.
"זה אומר שמצאת חן בעיני, אפילו מאוד, עוד מהפגישה שלנו בסופרמרקט. תשמעי, מחר בתשע וחצי בערב יש בראשון-לציון במועדון "הקובייה" מופע קאברים של להקה ישראלית לכל שירי הגראנג' הגדולים. הבנתי מחבר שכבר היה בהופעה, שהמופע שלהם לא רע בכלל. מה את אומרת, תצטרפי אלי?", אמר בהיסוס.
"אני אשמח", אמרה כשהיא ממשיכה לחייך באותו חיוך בלתי נשלט.
"מתי לאסוף אותך?"
"נראה לי שבתשע", אמרה בהתרגשות.
"קבענו"
"קבענו, ביי"
"ביי, חמודה"
מיכל ניתקה, הכניסה את ג'קי לרשימת אנשי הקשר שלה וחיוך מרוח, מלא בשביעות רצון עיטר את פניה במשך כל אותו הערב…


תגיות: ,
עמי עיני
רציתי להוסיף:
"רק אז הבינה מיכל שהדבר הכי חשוב בזוגיות, זה החיבור בין בני הזוג"...משפט הצופן בתוכו את סוד הזוגיות. אשמח לתגובות, עמי עיני
רשימת המכולת של מיכל
דרוג הסיפור 5 | 21 מדרגים
Facebook Twitter Google Email

תגובות (8)

asaf.story
28/05/2017 16:40
asaf.story

לפעמים זה כיף לקרוא סיפור קיטשי.
שפה גבוהה וכתוב היטב.
האמת שיש פרטים שאפשר להיפטר מהם במהלך הסיפור (לדוגמה, הפנגו כשהיא חנתה).
האמת שאתה בין הכותבים הטובים כאן. נהנתי לקרוא :)

עמי עיני
28/05/2017 22:32
עמי עיני

תודה על הפרגון! כולנו בסופו של דבר אוהבים קיטש כשהוא עשוי היטב…

עמי עיני
28/05/2017 22:32
עמי עיני

תודה על הפרגון! כולנו בסופו של דבר אוהבים קיטש כשהוא עשוי היטב…

אדל123
02/06/2017 03:07
אדל123

לדעתי הריבוי בפרטים אפילו הוסיף פה, ותרם בהמחשה. מאוד מצאו חן בעיני צורת הכתיבה והתיאורים. אמנם התסריט היה צפוי למדיי, אולם המטרה בעיני הייתה לאו דווקא הפתעה וכמובן, נהניתי לקרוא.

572
06/06/2017 22:29
572

אני מצטרף לטענה של רוב האנשים, ריבוי הפרטים הוסיף המון לעלילה והפך אותה לאמינה. סוף קיטשי, אבל לא נורא, זה בסדר בסיפורים מהסוג הזה.

26/06/2017 10:18
כותבת בלי הפסקה

ווואו. פשוט ווווואו אחד ענק. הסיפור הזה מעולה ומדהים, והוא ממש ראוי להיות בבחירת העורכים.
הכתיבה שלך מעולה. רואים שעבדת על זה הרבה.

עמי עיני
26/06/2017 15:12
עמי עיני

תודה על הפירגון!
במידה וזה הז'אנר שאת אוהבת, את תתחברי גם לסיפורים הבאים שכתבתי- "מיומנו של גרוש טרי" ו-"החלום האסטרלי של דותן".
אשמח לשמוע מה את חושבת עליהם…

coanamagic
27/06/2017 15:18
coanamagic

אני חושבת שהסיפור עשוי טוב ומפתיע, ובימנו כבר המון זמן קשה למצוא סיפור עשוי טוב ויפה.
אשמח לקרוא עוד סיפורים שלך.

סיפורים נוספים שיעניינו אותך

סיפורים אחרונים
"פשוט אני.." 0
מחבר:
תאריך: 16/08/2017
ז'אנר: סיפורים אישיים
ג'סטין ביבר פרק 6 2
מחבר:
תאריך: 16/08/2017
ז'אנר: סיפורי מפורסמים
אתר סיפורים מאפשר לך לפרסם את סיפוריך חינם, לקרוא סיפורים של אחרים ולקחת חלק בקהילת המחברים הגדולה של האתר. מטרתנו היא ליצור קהילה משתפת, יצירתית ופוריה של כתיבת סיפורים ואנו מזמינים אותך להצטרף אלינו.
אנו מאמינים בסיפורים מקוריים ובתוכן איכותי. שמור על כתיבה נקייה, רהוטה וללא תוכן פוגעני. אנו מקווים שתהנה באתר הן כקורא והן ככותב. כתיבה וקריאה מהנה!
שתף סיפור עכשיו!