ביתו של כהן המאיה

הייתה זו שעת בוקר מוקדמת , עשן המדורה האפור עלה והתיימר מעלה , לעבר השמיים הכחולים , הנקיים מכל ענן , אור חיוור כחול האיר את פנייה של נערה שחומת עור בעלת עייני תפוח גדולות , וגומות עמוקות בלחייה , פייה האדמדם בלט מתוך הפנים הקטנות והשחומות וכן גם עינייה היפות המעוטרות בריסים שחורים שחורים , צפופים , כמעיין מסגרת .
שערה הארוך השחור והעבות היה קלוע הצמה על עורפה הדק וגבה הזקוף היה רכון אל עבר הנהר הקריר , המטיח את גליו העדינים שוב ושוב בגדה החיוורת .
היא שטפה את פנייה העייפים והביטה סביב , איש לא היה שם .
הביטה סביב עוד דקות במספר ואז פנתה אל עבר היער העבות , שקיבל אותה אליו בזרועות פתוחות , סוגר אחריה את מצע הענפים העבות .

קאיה , בתו של הכהן הגדול של שבט המאיה , הייתה מבין היפות ביותר בכל האזור , גברים רבים חשקו בה , ורצו אותה לאישה , הן בשל יופייה הרב והן בשל המעמד המכובד , ביתו של הכהן .
קאיה הייתה נערה שקטה ,
עוד לא מלאו לה 17 אביבים , היא אהבה את הנהר השוקט שעבר בין המחנות של שני השבטים המאיה והאינקה , ונהגה לצאת לטבול בו בכל בוקר , עוד לפני שהחמה האודמת הפציעה והאירה את הכפר השקט , עשוי כולו בתי בוץ מפוארים , וגגות קש חיוורים .
לאחר שהייתה שוטפת את פנייה ואת גופה הענוג הייתה פונה לעבר מפעל הסריגה , שם היו סורגות נשים אחדות , את בגדיהם היפים והמרהיבים בצבעים של המלכים והכהנים , קאיה תפרה לאביה את בגדיו , הייתה מלאכה זו , מלאכת הסריגה , מלאכה שנחשה חשובה ועיקרית מאוד , וקאיה היטיבה לסרוג .

זה היה יום בהיר , השמש הפציעה מבין ענפי העצים העבותים , שלפתע נשמעו קולות מכיוון היער , הייתה זו ללא ספק שפה זרה , עם מבטא צורם ועם זאת מתנגן לאוזן .
לאחר דקות מספר לאחר שנשמעו הקולות , פרצו אל המחנה חמישה אלים , רכובים על חיה לא ידועה , פניהם של האלים היו חיוורות , ועיניהם הבהירות בלטו מהם , את החיה שעלייה רחבו לא ראו השבט מעולם , ולאחר שעזבו אותם אנשים , התפללו שלעולם לא יראו אותה שוב,
קאיה הייתה באותה עת רוחצת בנהר , וכשיצאה לובשת את בגדיה המועטים ופונה לעבר המסרגה , הבחינה בו ,
הוא עמד שם , כמו הפציע חמה מבין הענפים , מביט בה , עיניו תכולות כשמי הרקיע ועורו לבן כחלוקי הנחל , הוא היה אל , לא היה לה ספק.
הוא הביט בה שעה ארוכה , בוחן אותה במבטו , אט,אט התבהר חיוך לבן שיניים על פניו החיוורים .
הוא החל מתקדם אליה , פעימות ליבה הקצובות החלו להשתגע בקרבה , דפיקות היסטריות , מפוחדות , היא חשה הרגשה חמימה וחדשה ממלאת אותה , באותו רגע , היא לא ידעה שזאת אהבה .
כאשר הגיע אליה עצר , חייך חיוך שני במספר , ונשק לה על פיה ,
קאיה המבוהלת הביטה בו בחרדה , דבר כזה היה אסור לפני הנישואים , הוא טימא אותה .
היא נמלטה , מסרבת להביט לאחור בעוד האל צועק לעברה קריאות של צער , נטמעת בין העצים העבותים ....