סיפור אהבה בלתי צפוי-פרק 10

בוקר.דניאל קם לפניי.באויר היה רייח טוב של אספרסו טרי.
התארגנתי וקמתי.דניאל כבר ישב ליד השולחן,לבוש במדים שלו.אלוהים!הוא נראה כל כך טוב.ועוד במדים של חייל האויר.
"בוקר טוב,"חייך אליי.."שבי,הכנתי לך קפה."
התיישבתי לידו בשולחן.עיניי סקרו כל תנועה ותנועה שלו.
הוא הביט בי,לוגם מכוס הקפה שלו,מיישר את הצווארון,כשממנו מבצבצת הדיסקית שלו.שתיתי את הקפה.
"תודה,"חייכתי..לוגמת עוד מהקפה החם.
"אל תשתי מהר..את תקבלי כוויה בשפתיים היפות שלך."אמר,נוגע בשפתיי.
"אתה רוצה שאני אקפיץ אותך לבסיס?"שאלתי אותו.
"איין צורך.אני לוקח את האוטו שלי."אמר,כשכף ידו תופסת בכף ידי ואוחזת בה,חזק.
הוא הביט עמוק אל תוך עיניי,בזוג עיניים בוערות.בוערות מאהבה.הוא לא רצה לשחרר את ידו מידי ולקום.הוא לא רצה ללכת.אבל,היה חייב.
מספר רגעים לאחר מיכן,עמדנו ליד הדלת והתחבקנו.
"שמור על עצמך שם למעלה.אתה שומע אותי?"אמרתי,על סף דמעות.
"אני אחשוב עלייך,כשאהיה בין העננים.."אמר,נושק לשיערי,נושם את רייח השמפו שלי,כשאני מסניפה את רייח הבושם והאפטרשייב המטרף שלו.נושמת אותו לתוך תוכי.כשלאחר מספר שניות הוא לקח את התיק הגדול,הכבד שלו,נכנס לרכב שלו,ונסע.
"דפוקה!"חשבתי לעצמי.."למה לא אמרת לו שאת אוהבת אותו??"נאבקתי עם עצמי.
בצהריים ישבתי בסלון,מצפה לטלפון ממנו.בעוד,הוא,ביחד עם כל חבריו ליחידה עוברים תדרוך קרב משולב עם סימולטור טיסה משוכלל ביותר.
דניאל ישב עם חבריו כשהם מתכוננים לשעת האפס שלהם.עלייהם לנוח הייטב לפני המשימה,בכדיי שלא יהיו להם פאשלות והם יוכלו,מה שנקרא:לסיים ולטוס הבייתה.המפקדים דיברו בקפדנות על ביצוע המשימה בדרכים היעילות והנקיות ביותר.
"מרגע כניסתכם לשטח האויב יש לכם 30 שניות לבצע ולברוח.."אמר המפקד,"מי שיתעכב,קרוב לוודאי שייהרג או ייסבך את כולנו במתקפת נגד.מדובר בחיים שלכם.ובחיים של כולנו.אז,אל תפשלו."
כשלאחר מיכן הסביר להם על מבנה הטיסה,וציוות אותם,מי יטוס עם מי.
"האם זה כולל שימוש בנשק גרעיני טקטי?"שאל חבר שישב ליד דניאל.
"ייתכן."ענה מפקדם."אתם תקבלו סיוע מחיל האויר האמריקני שמתאמן איתנו.שכולל,תדלוק באויר,והם יחפו עלייכם."
התדריך הסתיים.רייח של אדרנלין טהור היה באויר.החבר'ה יצאו מהאולם להוטים לצאת למשימה.
דניאל חש גאווה,יוצא למשימה בראש מורם.הוא שם בכיס ,קרוב ללב שלו את התמונה שלנו ביחד.