סיפור אהבה בלתי צפוי-9

אחרי השיחה שהייתה לי איתו,ליוו אותי רגשות אשם.אני שולחת אותו לקווי האויב עם הרגשה שלא איכפת לי ממנו.ניסיתי להבין,אייך לדעתי הוא מרגיש.הוא שכב במיטה שלו,מתכונן לשנת הלילה.
"דן דן.."ניכנסתי אל החדר שלו.
"מה קרה מאמי?"הוא שאל,מתרומם.דניאל שכב במיטה כשהוא לבוש רק בתחתוני הבוקסר שלו.
"אלוהים,"חשבתי לעצמי,"הוא נראה כל כך טוב."
"סתם.."נאנחתי,"אני לא יכולה להרדם."
"בואי,"הזמין אותי למיטתו,"שבי פה לידי וספרי לי מה קרה.."
התיישבתי לידו,כשאני מבחינה במדיי הקצין שלו שתלויים על הארון שלו,מגוהצים ונקיים ללא רבב,ועלייהן מונחות כנפי הטייס שלו.הייתי מתה לראות אותו במדים.הוא בטח נראה מדהים במדיי הטייס שלו.
"אני כל הזמן חושבת על מה שאמרת לי..מוקדם יותר."אמרתי מביטה בעיניים היפות שלו.
"אמרתי הרבה דברים.אני כבר לא זוכר.."אמר בחיוך של מיליון דולר.
כשהוא משלב את כף ידו בכף ידי.
"הקטע ההוא שאמרת שתחזור בארון מתים.."אמרתי,מביטה בו.
"..את דואגת?"שאל,מלטף את שיערי מביט לתוך עיניי,במבט אוהב.
"כן."עניתי נחרצות.נצמדת אליו פתאום..מחבקת אותו.
"מאיוש.."אמר מלטף אותי.."אין לך מה לדאוג..אני אהיה בסדר.לא יודע למה אמרתי את זה.כנראה נלחצתי או חשתי קצת פחד באותו רגע.אבל, זה עבר לי..כל עוד יש לי אותך..כלום לא מפחיד אותי."
"תשמור על עצמך שם.."השבעתי אותו.
"אני אשמור על עצמי.."אמר.
"לא,"קראתי,"תבטיח לי,שתשמור על עצמך שם למעלה."
"אני מבטיח."אמר.."אין לך מה לדאוג,מתוקה."
כשהוא מכסה אותי בשמיכה.על פניו נאה כי הוא לא פוחד,כשבתוכו הוא קצת חשש.היה זה לילה מאוד קר.מהקרים מיזה זמן רב.גופו של דניאל נצמד לגופי.הוא חימם אותי בחום גופו.היינו כה קרובים זה לזו,עד כי יכולתי ממש להרגיש את זרימת הדם בעורקים שלו.
התיק הגדול שלו כבר היה מאורגן למחר.מי יודע עד כמה זמן יצטרך להעדר מין הביית.
השעה הייתה כבר מאוחרת.דניאל כבר נרדם.הוא ישן,שינה עמוקה.חשתי את הנשימות העמוקות שלו על צווארי.כשלבסוף,נשכבתי גם אני,ונרדמתי..כשחששות,מחלחלים בי.