פשוט חננה

תמיד הייתי הילדה המכוערת של הכיתה , זאת עם הגשר בשיניים עם האף העקום , עם פרצוף פיצה כמובן , ושער כמובן שאף אבל אף פעם לא מסתדר כמו שצריך .
אם יכולתי לתרץ את זה בהיותי תלמידה טובה , אולי זה היה יותר נוח , אבל כמו שאתם יכולים לנחש , לא יכולתי לעשות זאת .
הייתי תלמידה גרועה , מסוג התלמידות שיושבות תמיד בקצה הכיתה , והמורות האכזריות מנפלות עליהן בשאלות , זה לא שלא הקשבתי . הקשבתי , באמת ! , פשוט שזה לא נקלט , הייתי כמו מקלט טלוויזיה מקולקל שמסרב לעבוד , למרוד שמחברים ומנתקים אותו מהחשמל שוב ושוב...
עם ההווה שלי לא הסתדרתי ,אז הרשתי לעצמי לפנטז לעצמי על עתיד טוב, עתיד בו אני עשירה , עם בית יפה ו4 כלבים מסוג יוקרתי (לא מעורבים כמו לייקה שלי חס וחלילה ! ) בעל הורס שקוראים לו ריצ'ארד,
ושלוש בנות קטנות ויפות .
אבל זה היה רק דמיון , וזה היה לי ברור .
לכן אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה הופתעתי שיום אחד עצר אותי נער ברחוב , והתחיל לדבר איתי , איתי ! עם הילדה המכוערת עם הגשר על השיניים הצהבהבות שלה ,
קראו לו שקד (לא טוב כמו ריצ'ארד , אבל בסדר , הייתי מוכנה לקבל ) היו לו עיניים בצבע ירוק כהה עם חום בהיר בתוכן , פה אדום לוהט, ושער שחור מבריק .
הוא עצר , התבונן בי דקה , ואז שאל , ברמה הכי קולית וסקסית שיש :
"היי , את לא מהשכבה שלי ?"
לא ! פשוט מטומטמת , זה מה שהרגשתי . איך לא זיהיתי את שקד ? את שקד האגדי , שקד שכל הבנות מפנטזות עליו בשיעורים ומתחילות איתו בהפסקה , הוא לא היה בכיתה שלי , ומזל , כי אם כן הוא לא היה מעז אפילו לשאול אותי מה השעה , אם היה יודע איזה מין מעמד של חנונית מטומטמת יש לי ,
אני כמובן , הנהנתי במהירות , וגמגמתי : "כככ..ן אני חושבת שאתה בכיתה ט 3 ? ללא ?"
(אפשר לראות בקלות את הניסיון הרב והשופע שהיה לי עם בנים )
הוא הנהן לאט , בוחן את תגובתי המוזרה , אני מניחה , ואז אמר ,
" כן .. אנחנו לומדים ביולוגיה ביחד , נדמה לי שקוראים לך מאיה .. לא ? "
(מספיק קרוב מספיק קרוב מספיק קרוב !!! )
"כן , מיה ליד דיוק אבל מה זה משנה בעצם ? מאיה מיה מאיה מיה .. חח .. הכל אותו דבר "
צחקקתי את הצחוק האווילי שלי ,
הוא שתק , אז הרגשתי צורך , לנסות לפחות להראות לו שיש בי סוג של נורמאליות .. , אז שאלתי ככה , בשיא הקוליות " מאיפה אתה יודע ? מה אתה עוקב אחרי ? חה חה !" (סתומה כן ?)
אני חושבת שמרגע לרגע נראתי לו מוזרה יותר ויותר , כי לא מספיק המראה הפריקי שלי , והשיניים הצהבהבות שמשוות לי מראה של מכשפה , עכשיו אני גם נשמעת כמו איזה ... אני לא יודעת ...
משוגעת אולי ?
הוא השתתק זמן די ארוך , ואני התחלתי לזוז במקומי באי נוחות קלה , ואז קרה הדבר הכי איום !
(הכי הכי איום , במלוא מובן המילה !)
הוא צחק עלי .פשוט צחק עליי . ( טוב , אני מודה יש לו צחוק יפה וחמוד ) אבל.. עדיין !! תחושת ההשפלה הייתה נוראית , נוראית .
ואז לאחר זמן ארוך שהוא צחק , ואני כבר חשבתי שתיבת הצחוק שלו תתפוצץ (ראיתי בבובספוג , חולה על התוכנית הזאת ! תהרגו אותי !)
הוא אמר "את ממש מצחיקה את יודעת ?"
וחייך חיוך לבן שיניים (לא צהוב , פיו איזו הקלה )
"אם בא לך אפשר לשבת ביחד באלגברה " פלט
(למרות שידעתי שזו פליטה , ושזה יצא בטעות , נהייתי אדומה כמו סלק ,אמא שלי תמיד אומרת לי שאפשר לראות לי הכל על הפנים )
אז חיכיתי , הייתי נדיבה ונתתי לו חמש דקות שלמות להתחרט , מכשלא ענה מלמלתי במהירות
"כן ! כן כן , אני אשמח מאוד "
והוא חייך ואמר , " אז נדבר " (ואני חשבתי , שיו איזה חתיך!)
וזמן ממש ארוך אחרי שהוא הלך נשארתי לעמוד במקום , עד שהתחילו להרדם לי הרגליים , (ידעתם שזה יכול לקרות בעמידה ?)
ואז התחלתי ללכת, עדיין לא מבינה מה קרה עכשיו ,
אז נעצרתי , ונמרח לי על הפרצוף חיוך ענק ! סופר דבילי , וכך צעדתי לי הביתה מאושרת עד הגג , ושאמא שאלה אותי מה עובר עליי , אמרתי בפשטות
"נכון ששקד זה הרבה יותר שווה מריצ'ארד ?"

בפרק הבא אני אגלה לכם מה קרה בשיעור אלגברה ... (הולך להיות מעניין)