פעם שלישית גלידה

תמשיכי זה יפה ונכון שזה הילד? זה די ברור...
אשמח עם תגיבי על הסיפורים שלי שיעלו בקרוב..:)

את "חייבת להמשיך" כי הסיפור והכתיבה שלך נהדרים

בקי

תודה איזה חמודות אני ימשיך שיהיה עוד תגובה אחת :)

משיכי דחוף! זה סיפור 100מם!

שלום אל עמית, ביקשת ממני ברוב עוזך (שכן לא רבים מבקשים ממני להגיב על סיפורים שלהם, ואת מייד תביני מדוע אנשים נמנעים מלבקש) להגיב על הסיפור שלך, ומפני שאני סקרנית מטבעי, החלטתי לעשות זאת.
קראתי את הסיפור שלך בעיון, ויש לי מספר מסקנות חביבות, שאהיה יותר משמחה לחלוק איתך. הבה נתחיל עם הנקודה לשיפור האהובה עליי: דקדוק ופיסוק.
יש לך מספר בעיות עם הפיסוק שלך, חביבתי יהיה לי הרבה יותר קל להסביר לך מה את לא עושה נכון, מפני שאצל אחרים יש משהו שהם עושים. אבל אצלך, יש משהו שאת ל-א עושה, מה שהופך את ההסבר לקצר בשש שורות בדיוק: את לא מנקדת במרכאות.
וואו, זה היה בהחלט יותר קצר.
שמתי לב שלדמויות שלך יש הרבה מה לומר, אבל כדי שאנחנו נבין א-י-ך הן אומרות את דבריהן, את צריכה להתחיל לנקד.
בואי ניקח לדוגמה את המשפט הזה: " את לא רואה לאיפה את הולכת" התחיל לצרוח עלי,
אז יש שני דברים לא טובים עם המשפט הזה: אחד, למה יש פסיק בסוף המשפט? לא אמורה להיות נקודה?
שניים, כתבת שהילד צורח, אז למה אין סימן קריאה בתוך המרכאות? זה נראה כאילו שהא אומר לה את זה בנחת.
זכרי שמשפטים בתוך מרכאות הם משפטים רגילים לחלוטין, ולכן את יכולה לשים בתוכם סימן קריאה, סימן שאלה, פסיק ונקודה (פסיק אם מה שכתוב אחרי המרכאות קשור אליהן, נקודה אל אין קשר בין מה שכתוב בתוך המרכאות למה שכתוב אחריהן).

נקודה נוספת שאני הייתי משפרת היא הצורה בה כתובה העלילה. את מספרת כאן ארוע שכנראה לא הסב הרבה הנאה לילדה, למי שבעצם מעבירה לנו את התוכן, אבל אין מספיק פרטים. את צריכה להשתמש ביותר תיאורי מקום, תיאורי זמן ותיאורי רגש: אחרת יש קושי בהבנת הנקרא. זכרי: הקורא אינו נמצא בתוך הראש שלך, ולכן לא תמיד הוא יודע מה הדמויות חושבות או מרגישות, איפה הן נמצאות וכן הלאה.

עכשיו לגבי שני החלקים של הסיפור: את חילקת את הסיפור שלך ליומיים. את לא חושבת שהיית יכולה טיפה לפרט על מה קורא למספרת א-ח-ר-י המקרה שלה עם הילד? את בעצם דילגת על חלק מאוד חשוב מחייה של הדמות ישר אל הדבר הבא שהיה מאוד חשוב, מה שגרם לזה להראות מעט לא אמין.
אם מה שאני אומרת נשמע (עדיין) כמו ג'יבריש, אני אנסה לתאר לך את זה במשפט שכתבתי: הכלב רץ מהר ונפל לבור - יום למחרת - הכלב התנגש בקיר וכאב לו האף.
החלק הראשון של המשפט הוא ארוע חשוב שקרה לכלב, וגם החלק השני: אבל באמצע יש חור, אנחנו לא יודעים מה היה ההמשך של הארוע, הוא נקטע באמצע כדי שנוכל לקרוא את הקטע הכי חשוב שנמצא אחר כך.

הבנת?

יש הרגשה של פער, של חור שחייבים למלא. וכזה דבר רק את יכולה לעשות!

אני כן חייבת לתת לך קרדיט על תיאורי המילים שלך: יש אנשים שמעדיפים לתאר את איך שהדמות אומרת דברים רק בסימני פיסוק, הם לא מוסיפים שום דבר אחרי, אבל את לעומתם הוספת את המילים האמיתיות: צרחתי, צעקתי וכן הלאה. לא פחדת מן המילים, ופשוט הוספת אותן בטבעיות, אז אני חייבת למחוא כפיים.

יש לי הרגשה שאת הולכת להיות כאן כוכבת באחד הימים, אז כדאי שנתחיל לעבוד על הפוטנציאל שלך כבר פה, ואני מרשה לעצמי להוסיף: ;)
אז אני מקווה שעזרתי לך (ואני מקווה שהבנת למה אנשים לא ממש נהנים מהתגובות שלי).
ממני: ליסה.

יפה מאוד!ליסה?קצת הגזמת עם הביקורת, לא?

יפה מאוד!ליסה?קצת הגזמת עם הביקורת, לא?

יפה מאוד!ליסה?קצת הגזמת עם הביקורת, לא?

סורי על הכפילות לא בכוונה :)

100מם!