שעמום. O_O

HELLO PEOPLE OF ERTH!!
היי D:
השעה עכשיו...
8 דקות לשבע,
ולא ישנתי כללללל הלילה!!
זו פעם חמישית החופש :S
אממ...
הסיבה שאני כותבת כאן היא...
שמסתבר,
שהאנשים היחידים שמחוברים לפייסבוק בשעות האלו
הם הדודים שלי מצ'ילה (אכן כן, אני צ'יליאנית!! כאילו, לא נולדתי בצ'ילה עצמה, אמא שלי נולדה שם, אבל הייתי שם כשהייתי בת 4 או 5... היה רעידת אדמה כשהייתי שמה... מזהה מגניבב!! חוצמזה, זה הפך אותי להיות הילדה היחידה בכיתה, ונראלי גם בבצפר חוץ מאח שלי, שהיא צ'יליאנית, אינדיאנית(דונט אסק), סורית, רוסיה וגרמניה (או גרמנית...?) מבולבלים?? גם אנחנו.)
ו...
אין לי כל כך דרכים לדבר עם אנשים בשעות האלו, כי מסתבר,
שכולם או ישנים
או הלכו לעבוד,
כמו השכן שלי O_O
והוא בפנסיה.
אני חושדת שהוא בעצם מרגל.

קיצר,
משעמם לי.
ו... זה הז'אנר היחידי שאני באמת קיימת בו
כי...
בואו נודה בזה,
הסיפורים שלי הם בעיקר סיפורים אהבה.
לא בעיקר,
הסיפורים שלי הם סיפורי אהבה.
נקודה.
קראו אותם אם באלכם D:
אבל רק אם באלכם, אני לא מהאנשי מכירות האלו שדוחפים לכם דברים שאתם בכלל לא צריכים לתוך הפרצוף.
אז...
כן,
משעמם לי.
שעשעו אותי, אנשים!!!!
ני משתגעת!!!!!
אולי לא הייתי צריכה לשתות שלושה כוסות קפה ב11 בלילה...
אתם יודעים מה?
אני אספר על חלום.
פעם אחת חלמתי שאני בחדר שלי, וכל המשפחה שלי בחדר שלי, עם תיקים וכאלה, ואנחנו יושבים על המיטה שלי, ואני צמודה לאבא שלי, כי סוף העולם הגיע.
טם טם טם טםםםםםם!
אכן כן, בחלום שלי, סוף העולם הגיע.
הוא הגיע.
ואנחנו היינו צריכים לחכות שיספרו 10 שניות לסוף העולם,
כמו שעושים עם טילים,
ובסילבסטר D:
אז ישבנו וחיכינו, וחיכינו וחיכינו...
ואז פתאום נשמע קול של גבר, אבל לא גבר גבר כזה, אלא קול של גבר מצונן, שכששומעים אותו חושבים ישר על פרופסור זקןן שלא מוכן לצאת לפנסיה למרות שהוא כבר בן 70 ומשו...
ואז הוא מתחיל לספור:
TEN!
NINE!
EGHIT!
ואני כולי בפחדים ובפאניקה וזה
ואז מתחילות לי מחשבות..
עכשיו, זה לא מחשבות חכמות במיוחד,
זה מחשבות דפוקות לגמרי..
חשבתי: "יואוו, נגמר העולם!! אין יותר היסטוריה! אין יותר מירי(מורתי האהובה לשעבר להיסטוריה, חוץ מזה שהיא מדברת מהר מדי ובקושי אני קולטת מילה ממה שהיא מדברת, ומזה שהיא סופר נמוכה עם תסרוקת קופצנית, ומזה שהיא צרודה, *כל* השנה, ומזה שהיא אף פעם לא באה עם בגדים אחרים חוץ מחולצה משובצת בצבע בורדו וחצאית ג'ינס ארוכה(היא מסורתית\דתיה עדיין לא ברור) ומזה שעד היום אני לא שוכחת לה את הפעם שהיא נפלה מהנעלי עקב הענקיים שלה וכל פעם שאני רואה אותה אני נזכרת ומתחילה לגחך כמו סתומהה) אין יותר כלום!! אין יותר לאקי(כלבתי הנושיית!! סס'ה צ'וצ'ית היא, פשוט למוווווות!), אין יותר קפה, אין יותר דמדומים, אין יותר GLEE!!!!! אוילא!!!! אין יותר GLEE!!! נגמר העוווווולם!!!"
ומחשבות כדומות בזה..
והקריין המעצבן ממשיך:
THREE!
TWO!
ONE!
YOUR SCROWD!!!
[או איך שלא כותבים את זה...]
תירגום:
שלוש!!
שתיים!
אחת!
נדפקתם!!!!
מסתבר,
שזו הייתה מתיחה...