האסון

פעם הרגשתם לבד?פשוט לבד בעולם?כאילו אין אף אחד שם?כאילו אין אף אחד שיתפוס אותכם?כאילו אין עם מי לדבר?ככה אני מרגישה.כל הזמן.אין שנייה שאיני מרגישה ככה.זה לא שתמיד הייתי ככה.זה לא שתמיד הייתי כל כך...לבד.פעם,לפני המקרה,הייתי ילדה שמחה.הייתי ילדה שכולם אוהבים.הייתי ילדה.עכשיו,אני כבר לא ילדה אבל גם לא אישה.אני כלום.לא לפה ולא לפה.אם הייתי יכולה הייתי מחזירה את הגלגל אחורה אל אותו היום.אותו היום שהכל התחיל.
זה היה ביום שבת.שבת יפה,השמיים כחולים וציפורים מצייצות.נראה כאילו הכל מושלם.זה היה אחד הימים האלו שהעולם נראה מושלם.בבוקר קמתי בחיוך,באותו היום הייתי צריכה לקנות בגדים עם החברה הכי טובה שלי,אנה.היא רצתה לקנות איזו שמלה חדשה בשביל החבר שלה.ירדתי למטה,אמא שלי הכינה פנקייק והגישה לי צלחת מלאה בהם.אכלתי אותם באיטיות,מתענגת על כל ביס וביס.לפתע הפלאפון שלי צלצל.זו היתה אנה.
"הלו?בלה?את שם?את מוכנה?אני באה אלייך,תוך 5 דקות אני שם,טוב?"
"אנה,תירגעי,אני פה.אני לא מוכנה,כרגע קמתי."
"את צוחקת עלי??אני ערה כבר שעתיים!"
"למה?מה השעה?"
"9 בבוקר."
"אנשים נורמליים קמים בשעה הזאת,את יודעת."
"טוב,אני לא נורמלית ואת יודעת את זה.אני מקווה מאוד שכשאני אבוא אלייך את תהיי מוכנה.5 דקות,על השעון,מעכ.......שיו!"
היא ניתקה את הטלפון והשאירה אותי המומה.קמתי במהירות ועליתי למעלה.שמתי עלי סקיני ג'ינס וחולצה שחורה,השילוב המושלם.נעלתי את האולסטארס הבלויות שלי.השחור שלהן כבר קצת דהה והקצה קצת יצא מהמקום אבל אני המשכתי לנעול אותם.
שמעתי את הצלצול של הדלת וירדתי במדרגות בקפיצות של שתיים.אנה נכנסה עם החיוך הגדול שלה,מברכת את הורי לשלום וקוראת לי בקול הדק שלה:"בלה!בואי כבר!"
"אני באה!"לא היה לי כוח למדרגות אז התיישבתי על המעקה וגלשתי למטה.ירדתי בקפיצה ולקחתי את ידה של אנה.צעקתי ביי להורים ויצאנו אל המכונית האדומה של אנה.
נסענו אל הקניון במהירות.אנה שכחה את כל כללי הזהירות ועברה על כולם.צחקתי איתה ושמענו רדיו.לא חשבנו על כלום.רק על עצמנו.על הרוח הנושבת.על הצחוק המתגלגל.לפתע הכל נעצר.ג'יפ גדול שחור בא מולנו בשיא המהירות.הסתכלתי על אנה בבהלה.זה היה כאילו כל העולם נעצר.כאילו הכל נהיה שקט רגע. ואז הכל נע במהירות.האוטו התנגש בנו וכאב נוראי פילח את גופי.מיהרתי להסתכל על אנה.היא לא נראתה בשום מקום.האוטו החדש שלה היה הרוס.דלת של מכונית פגעה בי והשאירה אותי על הקרקע.חיפשתי בעיני את אנה אבל לא ראיתי.ניסיתי לצעוק אבל שום קול לא יצא ממני.לפתע הרגשתי את הכאב גובר עלי.התעלפתי.