המסתורי- מעוניינת לגלות מי? - "הסיוט נגמר או שזה רק מתחיל?"

לא יכולתי להאמין למה שאני רואה! ראיתי את דניאל שם עומד כמו פסל ומחזיק אקדח בידיו..
והאיש שכב על הרצפה ללא רוח חיים!
יכול להיות שהסיוט נגמר?! חשבתי לעצמי ..
קפצתי על דניאל וחיבקתי אותו חזק , רק שאז שמתי לב שגם דניאל בעצמו פצוע!
מסתבר שהיו שתי יריות (באותו הזמן) ואני חשבתי ששמעתי רק אחת...
יש לו פצע עמוק בבטן ואם לא נשיג עזרה מהר הוא יכול למות!

*דניאל בבקשה תחזיק מעמד! אנחנו חייבים לצאת מכאן ולהשיג לך עזרה הכי מהר שאפשר..
**לונה אל תדאגי לי, העיקר שאת בסדר.. לכי, תחזרי להורים שלך הם נורא דואגים לך.. הם לא ישנים בלילות מרוב דאגה וגעגועים!
*מה פתאום אני לא יכולה לעזוב אותך כאן!! אל תדבר יותר, אתה חלש.. אנחנו חייבים לצאת מכאן! תחזיק מעמד ותעזור לי להוציא אותך מכאן (התחננתי)
* אני אלך לחפש טלפון ולהזמין אמבולנס.. אני אחזור מהר, בבקשה דניאל תחזיק מעמד! אם יקרה לך משהו אני לא אסלח לעצמי! (המשכתי)

יצאתי בריצה משם.. התחלתי לשאול אנשים אם הם יכולים להשאיל לי טלפון, בהתחלה אף אחד לא התייחס אליי כולם חשבו שאני איזו משוגעת שברחה מבית משוגעים!
אך למזלי, איש אחד ראה שאני כל כך מיואשת והסכים להשאיל לי טלפון.. לקחתי את הטלפון והתקשרתי להזמין אמבולנס, התחננתי שיבוא הכי מהר שאפשר!
וחזרתי בריצה למרתף..
דניאל שכב על הרצפה, הוא היה די חלש.. הוא כבר איבד הרבה דם!
ניסיתי לסגור את הפצע בעזרת החולצה שלו כדי שלא יאבד עוד דם..
הוא ניסה להגיד משהו אבל לא נתתי לו לדבר..

*דניאל בבקשה אל תתאמץ, אתה חלש מדי.. האמבולנס תקף יבוא! (אמרתי עם דמעות בעיניים)

למזלנו האמבולנס הגיע אחרי 5-10 דקות ולקחו את דניאל לבית החולים..
כמובן שליוויתי אותו.. כשהגענו לבית החולים, הכניסו את דניאל לחדר ניתוח ולא נתנו לי להיכנס לשם..
ישבתי שם בחוץ והתפללתי שהוא יצא מזה בשלום..
התקשרתי לברנדה, סיפרתי לה הכול בקצרה, ביקשתי ממנה לבוא אבל בלי לספר לאף אחד!


המשך יבוא..