התחלה חדשה - פרק ארבעים ושלוש

רצתי ורצתי עד שלפתע ג'ייסון עצר אותי.אני בטוחה שנראיתי מאוד מוזרה עם העיניים הנפוחות מהדמעות והשער הפרוע מהנשיקה.ג'ייסון הסתכל עלי מוזר,הוא לא הבין מה קרה.הרי רק הלכתי להירשם במזכירות,לא?
"היי...הכל בסדר?"שאל בשקט.
"כן,כן."אמרתי בקוצר רוח והתחלתי ללכת כשהוא מלווה אותי.
"את בטוחה?את לא נראית טוב כל כך..."מלמל בדאגה.אחד מהילדים זרק לנו שאנחנו נראים מעולה ביחד וג'ייסון כמעט החטיף לו אגרוף.אני המשכתי ללכת,מתעלמת מכל העולם.
"ג'ייסון,אני בסדר.עזוב אותי."אמרתי בעצבנות.
"למה בכית?"התעלם מבקשתי והתעקש לברר מה קרה.
"סתם,חשבתי על הבית."
"את רוצה ללכת לשם?כי לא אכפת לי אם נדחה את הדייט לחודש הבא."
"לא,זה בסדר.אני סתם עצבנית כזו."
"איימי,את יודעת שאת יכולה לספר לי הכול,נכון?"
"כן,ברור.הרי אתה החבר הכי טוב שלי,לא?"
"כן...ואולי בהמשך אני אהיה קצת יותר מהחבר הכי טוב..."מלמל והסמיק מעט.
"אולי."משכתי בכתפיי.הרגשות שלי כלפיו התעצמו אבל הנשיקה שחלקתי עם סם עוד הרעידה את גופי.
ג'ייסון שתק והמשכנו ללכת עד שהגענו לכיתה.התיישבנו במקומנו,מחכים למורה שתבוא.כרגיל,כל הכיתה נעצה בנו עיניים,כאילו אנחנו הדבר הכי מעניין בעולם.כאילו עכשיו אנחנו עושים פעלולים ושמיניות באוויר ולא משחקים בפלאפון.
"הם כל כך מפגרים..."גיחך ועבר עוד שלב במשחק.
"מעניין מה יקרה אם באמת נהיה חברים."צחקקתי מעט ובהיתי בו,עושה את עצמי מסתכלת על המשחק.
"כנראה יתחילו החגיגות."אמר והכניס את הפלאפון לכיסו כי המורה בדיוק נכנסה.הזדקפתי במקומי כשראיתי שסם עוד לא הגיע.מה יש לו??לא יכול להיות שהוא עדיין שם,במקום המסתור...
"איפה הוא...?"מלמלתי וחיפשתי אותו בעיניי בכיתה למרות שידעתי שהוא לא נמצא.
"איפה מי?"התעניין ג'ייסון.
"סם."אמרתי מבלי לחשוב.
"למה את רוצה לדעת איפה סם?"טון קנאי נוסף לקולו.
"סתם."עניתי ומשכתי בכתפי למרות שמבפנים נלחצתי כהוגן.
"איימי,מה עשית בהפסקה?"שאל בחשד.הבנתי שיכול להיות מאוד שעכשיו כל יחסיי עם ג'ייסון יהרסו בגלל הנשיקה המטופשת ההיא.
"הלכתי למזכירות."
"עניין פשוט כמו להגיד שאת הולכת או נשארת לא לוקח הפסקה שלמה."
"זו הייתה הפסקה קצרה."
"במשך של 15 דקות."
"ההליכה לשם זה 5 דקות,ההודעה גם 5 דקות וההליכה חזרה עוד 5 דקות.הנה,ככה נגמרה ההפסקה."
"ההליכה לשם זה 3 דקות,ההודעה 2 דקות והחזרה 3 דקות.זה ממלא לך רק 8 דקות.לאן נעלמו 7 הדקות הנותרות?"
"טוב,ממתי הפכת לבלש פרטי??אז לקח לי קצת יותר זמן,אז מה?אני בחורה,לוקח לי זמן לעשות דברים."
"מכל הבחורות שאני מכיר את עושה את הדברים האופן הכי מהר.עכשיו,תעשי טובה לשנינו ותגידי לי מה עשית בהפסקה."
"תגיד לי,ממתי אני צריכה לתת לך דין וחשבון על כל דבר שאני עושה??מה,אתה אבא שלי?"התעצבנתי אך ג'ייסון לא נרתע.
"זה קשור לסם,נכון?"ניחש בהצלחה.מיד הסמקתי כשנזכרתי בנשיקה והוא כבר הבין לבד מה קרה.
"אז עכשיו חזרת אליו?"שאל בטון מסוכן.
"לא,כמובן שלא.היחסים שלי איתו כבר הרוסים עד היסוד."מיהרתי להתגונן.
"אז מה קרה בהפסקה?"
"הוא אמר לי שהוא עוזב אז...נתתי לו מתנה קטנה."ידעתי שזה לא נשמע טוב.ממש לא נשמע טוב.
"איזו מתנה?"
"נישקתי אותו."הסמקתי והעברתי את מבטי ממנו.להפתעתי,ג'ייסון לא ענה.הוא לא הגיב על דבריי ובאיזשהו אופן,במקום להביא לי הקלה זה רק הביא לי לחץ.חיכיתי בקוצר רוח שהוא יענה,מפחדת ממה שהוא יאמר.רציתי שהוא יגמור עם זה כמה שיותר מהר אבל מבחינתו,יש לו את כל הזמן שבעולם לענות לי.