התחלה חדשה - פרק ארבעים

הגעתי למסקנה:אני כבר יודעת בעל פה את הנאומים של המורות.הן כל כך צפויות!!!הלוואי שתהיה מורה אחת,לפחות אחת,שבמקום להתחיל שיעור בנאום היא תתחיל ללמד.ככה,ישר.זה משגע אותי.טוב,כנראה הבנתם מהשגעונות שלי שהמורה התחילה לדבר על זה שאנחנו צריכים להשקיע.כמובן שהיא הזמינה אותי אל הלוח כדי שאדבר על עצמי.עוד מסקנה:אני משעממת.ראיתי לפחות 10 בנות מגלגלות עיניים בזמן שדיברתי ועוד איזה 5 בנים ששיחקו בפלאפון.חוץ מסם שהקשיב לדבריי באדיקות אף אחד מהם לא באמת הקשיב.אפילו לא ג'ייסון.
חזרתי אל המקום סמוקה,אני שונאת לדבר על עצמי.ג'ייסון גיחך מעט והסתכלתי עליו מבולבלת.מה מצחיק אותו??
"את כל כך תמימה."מלמל והמשיך לשחק.
"מה זאת אומרת?"שאלתי מעט כעוסה.
"בפנימיה הזו מה שחשוב זה אדישות.אני,נגיד,אחד הבחורים הכי אדישים בבצפר הזה כי בואי נודה בזה:אני לא באמת רוצה להיות פה.בגלל האדישות המופגנת שלי כולם מכבדים אותי.אף אחד לא מעז להגיד לי משהו.זה דיי כיף כי אף אחד לא מבלבל לי את המוח.אם את רוצה להתקדם פה,תתעלמי.תתעלמי מהבחור שמאחורינו שנועץ עיניים בך,תתעלמי מהצחקוקים המפגרים של הבנות הפרחות האלו,תתעלמי מהמבטים שכולם נועצים כי אני מדבר איתך."
"למה אתה אומר לי את כל זה?הרי אתה...אדיש,לא?אתה לא אמור להתעלם?"שאלתי מבולבלת,מוחמאת מהתשומת לב שהוא נותן לי.
"מצאת חן בעיניי."ענה בפשטות.
"מה?"שאלתי כמו מפגרת.אלוהים,איימי,תתעשתי!קחי את עצמך בידיים!
"מצאת חן בעיניי.לא במובן הזה,כן?אני לא מחפש חברה,סתם כאב ראש מיותר.אבל אני חושב שאני יכול לעזור לך פה.יהיה נחמד אם מישהי שלא אכפת לה ממה היא לובשת ומי אמר מה תשלוט פה בבצפר.דיי בודד שם למעלה."צחק מעט ושם את הפלאפון בכיס.הייתי מופתעת.לא סתם מופתעת,אלא ממש מופתעת.הוא חושב שאני יכולה לשלוט פה בבצפר??אני??הבחור לא מכיר אותי.
"למה שאני אשלוט פה??אין מישהי אחרת,יותר מתאימה ממני?"
"תקשיבי,אין כאן אף אחת שאני יכול לדבר איתה פנים מול פנים.כולן מצחקקות כמו מפגרות רק כי אמרתי להן היי.אני יודע,אני יודע,זה נשמע סנובי לגמרי אבל זו האמת.אני רואה בך בתור אחת שאני יכול לדבר איתה על דברים רציניים באמת.וכן,אני יודע שנפגשנו לפני 10 דקות אבל אני יודע לזהות אנשים.נגיד,אני יודע שהבחור מאחורינו מטורף עלייך אבל את נפגעת ממנו.אני יודע שהשני ילדים שיושבים מלפנינו,הבת עם השער השחור והבן שלידה,יהפכו לזוג בקרוב,למרות שהיא מאוהבת במישהו אחר שכנראה קרוב אליו.אני יודע שאת רוצה שהם יצליחו כי את כל שתי שניות מסתכלת עליהם,לבדוק מה הולך.אני גם יודע שאת כל כך ביישנית עד שנותנת לעצמך טפיחה על הכתף רק בגלל שהצלחת לדבר עם מישהו כבר ביום הראשון.אני צודק?"
"למרבה הפלא,צדקת בהכל..."מלמלתי לא מאמינה.הבחור הזה הוא סופר על!מזה הדבר הזה??
"תודה."חייך מעט והעביר יד בשערו השחור.
המורה הקודמת יצאה והמורה הבאה נכנסה.התחיל שיעור אנגלית,אחד השיעורים האהובים עליי ביותר.הקשבתי בשקיקה לכל מילה שהמורה הוציאה,מקווה שלפחות בזה אצליח.ג'ייסון הזכיר לי שהאדישות היא המפתח בפנימיה הזו.אז אימצתי את העצה שלו והייתי אדישה.נדהמתי מכמות הפעמים שהמורה פנתה אליי,למרות שבכלל לא הצבעתי.ג'ייסון גיחך לידי,מרוצה שהטענה שלו הצליחה והתגלתה כאמת.אולי אני באמת אאמץ את הגישה הזו??הרי אני מניחה שזה דיי כיף להיות מקובלת,לא?אולי אני אהיה אדישה?אם לג'ייסון זה הצליח למה שזה לא יצליח לי??יהיה מתאים לי להיות קצת יותר מקובלת.להיות בחבורה הזוהרת הזו,שכולם רוצים להיות חלק ממנה אבל אף אחד לא מצליח.מי יודע?אולי אני אעשה את השינוי??
ההפסקה הגיעה וג'ייסון קם בעייפות.הוא סימן לי לבוא איתו,שנדבר.ישר כל עיניי הכיתה הופנו אלינו,סקרניות וחטטניות.
"חסרי חיים."מלמל כשסידר את חולצתו ויצאנו החוצה.ראיתי שסם הסתכל עלינו בקנאה,לא היה לי אכפת כי מעכשיו אני אדישה.
"אז...מה החלטת?"שאל ולקח את תיקי.הסמקתי,מופתעת מהאבירות שהפגין.הוא ראה שהתיק כבד לי אז לקח אותו.בכזאת טבעיות,כאילו אנחנו מכירים שנים.
"נראה לי שאני אלך על זה.לא יזיק לי להיות מקובלת."אמרתי וחייכתי מעט.הוא חייך גם,חיוך אמיתי,לא זחוח ולא סנובי.חיוך אמיתי,שמח על זה שהצטרפתי.
"מעולה.אני...זה יהיה כיף."אמר ובפעם הראשונה הסמיק מעט.חייכתי,מרוצה שגרמתי לבחור הכי אדיש בבצפר להסמיק.
לפתע בחורה אחת ניגשה אלינו,היא נראתה כמו שיבוט של סטייסי ולמען האמת?גם נשמעה כמו אחת כזו.
"אתם זוג?"שאלה בסנוביות,ישר ולעניין.
"מה אכפת לך?"שאל ג'ייסון ולקח את ידי.הוא משך אותי משם,מראה לי מזה להתעלם.
"היי!לא עניתם לי!"צעקה בזעם.ג'ייסון הרים את ידו מעלה והראה לה מה הוא חושב בתנועה אחת.גיחכתי ודחפתי אותו קלות.הוא הוריד את ידי וצחקק.ידעתי שהולך להיות לי כיף עם הבחור הזה.