התחלה חדשה - פרק עשרים ושלוש

נכנסתי לספריה בוכה.הספרנית הסתכלה עליי בחשדנות האופיינית לה אבל לא אמרה כלום.הלכתי במהירות אל אחד המדפים האחרונים והנטושים שאף אחד לא בא אליהם והתיישבתי על הרצפה.נשענתי עם גבי אל המדף המאובק ונתתי לדמעות לזרום על פניי.אני לא מאמינה שהוא עשה את זה.שהוא ככה פגע בי.שהוא שיתף פעולה עם איליין.חשבתי שהוא אוהב אותי ושהוא לא יפגע בי.באמת האמנתי למילות האהבה שאמר לי.אבל לא עוד.אני כבר לא מאמינה לו.הוא לא יקבל את סליחתי.לא הפעם.
הדמעות זרמו וזרמו,ממש כמו נהרים על שתי לחיי הסמוקות.לפתע שמעתי צחקוקים מכיוון המדף מולי.לא ראיתי מי הזוג המאושר אך שתקתי.מי אני,שבורת לב שכמותי,שתפריע לזוג שבשיא פריחתו??
לפתע זיהיתי את הקול.אלה היו מיקה וכריס.לבי נצבט מקנאה כששמעתי אותם צוחקים בחופשיות.אני בכלל לא זכיתי להיות ככה עם סם.זה נגמר עוד לפני שזה התחיל.איזו טרגדיה.
לפתע הם פנו אל המדף שבו ישבתי.מיקה הסתכלה עלי כשצחוקה עוד תלוי באוויר וכריס חייך באושר.כנראה שנוכחותי לא תוכל להפריע לזוג המאושר.במיוחד לא לזוג כזה מאושר.
"איימי..."אמרה בטינה מיקה.היה ברור שהיא עדיין כועסת.נו ברור שהיא כועסת!הרי כמה דקות עברו מאז שהייתי פה??עשרים דקות??
"מיק מיק,היא בוכה."אמר בשקט כריס אל אוזנה הלבושה בעגיל זהב.שם חיבתה שנתן לה כריס כאב לי עוד יותר.
"היא לא בוכה,היא סתם עושה את...."מיקה עצרה את עצמה כשראתה את דמעותיי חוצות את פניי ומרטיבות את רצפת העץ של הספריה.
"בואי."כריס לקח את ידה של מיקה כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם,כאילו הם זוג 20 שנים ולא 20 דקות.
מיקה התיישבה לידי וכריס התיישב מצדי השני.בשניות מיקה עברה ממצב כעס למצב נחמה.היא חיבקה אותי,נותת לדמעותי לזלוג עוד פעם,נותת לי להתאבל על אובדני.
"מה קרה,פשוש?"שאלה בקול רך.
"סם קרה."אמרתי מבעד לדמעות השקטות.
"מה הוא עשה?"שאלה בקול של אחת שיודעת.
"הוא ובת דודה שלי..."
"איליין?"כריס הכיר היטב את האיבה שלי ושל איליין.
"אלא מי?מי כבר יכולה לבוא לפה ותוך חמש דקות להרוס את חיי?מי כבר יכולה בשיחה של שניות לגרום לעולם שלי להתהפך?מי?"קולי רעד מכעס וכאב.
"מה היא עשתה?"שאל כועס.ביני ובין כריס היה הסכם לא כתוב:אני מגנה עליו,הוא מגן עלי.
"היא אמרה משהו לסם ואז הנחתי שהיא אמרה לו שאני רוצה להיפרד או משהו אז באתי אליהם כועסת וסם כעס עלי ואז התרגזתי על איליין והיא אמרה שאני אמרתי לו שאני רוצה לעבוד עליו."משם לא יכולתי להמשיך.לא יכולתי לשחזר את הרגע הפוגע שבו סם ואיליין התחילו לצחוק בפראות.צחוק שפגע בי עד לעמקי נשמתי הפצועה.
"מה קרה אז?"שאלה ברחמנות מיקה.היא ידעה שקשה לי.
"אני...אני לא יכולה."אמרתי בכאב.לפתע שמעתי את קולו של סם קורא בשמי חצי בלחש חצי בצעקה.שמעתי את צעדיו מתקדמים אלינו,עוברים מדף מדף,מחפשים את עיני הירוקות שהדמעות הסתירו את צבען.
מיקה הסתכלה על כריס שהסתכל עליה.הם ידעו שאני לא יכולה לראות אותו,במיוחד לא עכשיו.במיוחד שאני ככה פגועה ממנו.
לצערי,ראשו המכוסה שיער שחור בצבץ בסוף המדף.כשהוא ראה אותי,מתכרבלת בין זרועותיהם של מיקה וכריס,הוא ניגש אלי במהירות שיא.הרמתי את מבטי,ראותי מטושטשת בגלל הדמעות שלא הפסיקו לרדת.הוא פשוט עמד שם,מסתכל עלי בוכה,מבט צער ואשמה ניבט מעיניו החומות.
"עוף מפה."אמר כריס בכעס.
"מי אתה?"שאל,מבטו עדיין תקוע עליי.דחפתי את ראשי בצווארה של מיקה,מסרבת להביט בעיניו הכאובות.
"האח התאום שלה."אמר בזעם.הוא כעס על סם יותר מאשר שהוא כעס עלי.
"אני...אני סם,החבר שלה."
"כבר לא."אמרתי בקול מעומעם מחומה של צווארה של מיקה.
"מה זאת אומרת לא?"שאל מבוהל.
"אני לא רוצה לראות אותך.אני לא רוצה לפגוש אותך.אני לא רוצה לדבר איתך."אמרתי בקצרה וניגבתי את הדמעות שסוף סוף הפסיקו לנזול ונתנו לי לראות בבירור את מבטו החם של סם שבאותם רגעים נראה כאילו הודיע לו שסוף העולם הגיע.
"אבל....למה?"
"למה??למה?!אתה....אתה...."לא יכולתי לדבר.הוא באמת לא יודע למה נפגעתי?למה הדמעות יורדות כמו נהרות מעיניי??
"פשוט לך,סם.היא ממש פגועה."אמרה מיקה וחיבקה אותי יותר חזק,כמנסה להגן עלי מסם.
"מיקה,רק תגידי לי מה עשיתי..."אמר,כמעט התחנן.
"המתיחה הקטנה שלך עם איליין?היא ממש נפגעה מזה.כאילו,ממש."אמרה בלית ברירה.
"ה...הדבר הקטן הזה בכיתה?"שאל לא מאמין.בטח הוא חושב שאני תינוקת.
"דבר קטן???!!!אתה פשוט לא יאומן,אתה יודע?!אתה,מי שאמור לאהוב אותי,אתה והבת דודה השטן הזאת שלי,אתם לא סתם עבדת עלי.מה שעשיתם היה מרושע,פשוט מרושע.אני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים!"הטחתי בפניו וברחתי מעיניו הפגועות.