בתוך משולש 7

"אני שם לב שאת,לא מרוכזת.."אמר דניאל..
,"אני בסדר.."נאנחתי.
"אם את רוצה שאני אלך,תגידי לי..זה בסדר."אמר,הוא דאג לי.
"לא,מתוק..אני בסדר."נשקתי לו,בשפתיים.
הוא לא ידע,שבשלב מסויים,גם הלב שלו,עומד לספוג מנת כאב.האם,ייתכן,שאני מאוהבת בשניהם?..או שאני,סתם..מבולבלת.מה שחשבתי כלפיי דניאל,הוא אהבה טהורה ואמיתית,ומה שהיה לי עם אופיר...ההממ..זה קצת מורכב.בין הייתר,פחדתי,לפגוע,בשניהם.
במשך יומיים,לא דיברתי,עם שניהם.הקדשתי מעט זמן,למחשבה.דניאל,ידע,מה עובר עליי,כי סיפרתי לו הכל.לאופיר,לעומת זאת,לא אמרתי מילה.אפילו לא הזכרתי את המילה נישואין.
"נראה לי שאנחנו חייבים לדבר,"אחז דניאל בידי,מביט בי בעיניים דומעות.
"אתה בוכה.."אמרתי.."למה?"
"כי..אני לא יכול לסבול את זה יותר.."נאנח,הקול שלו רעד..ונדמה היה כי ליבו נשבר.
"על מה אתה מדבר?" שאלתי אותו.כשהוא מוחה מעייניו את הדמעות.
"אני אל יכול לראות אותך במצב הזה..הביטי בך.ככה את רוצה לבלות את חייך? בתהייה,מה יהיה אם?"ענה לי.."אני רואה שאת מתלבטת."
"אייך הבחנת בזה?" שאלתי.
"אני לא עיוור."הוא ענה,"אני רואה אותך..מסתובבת ככה בין שנינו. את,עצובה וזה,מכאיב לי.פשוט,כואב לי לראות אותך ככה."
"מה..אתה מציע?,שאלתי נסערת.
"אוליי,כדאי שתהיי איתו.ולא איתי."אמר..
"אבל,למה?"שאלתי..לא מבינה את פשר מעשיו.
"אני רק רוצה שתהיי מאושרת.זה,מה שהכי חשוב לי.",אמר,מביט בי..רק אז,הבנתי איזה אדם הוא.
"דניאל.."פנית אליו,נוגעת בפניו,היפים,ולא רק זה,הוא גם הוכיח לי שיש לו גם,לב יפה.