משחק מסוכן - פרק 34

לאחר חצי שעה של פטפוטים וצחוקים, מגי הלכה לביתה. לילי נאנחה באושר, מסתכלת על שערה הקופצני של חברתה הולך ומתרחק מעיניה. היא סגרה את הדלת והלכה לחדרה, כשהחיוך המאושר על פניה דועך אט אט. 'איפה דייגו?!' שאלה את עצמה, פעם אחר פעם. אך היא לא הייתה צריכה לדאוג יותר.
הוא עמד שם, בחדרה. ידיו במכנסיו השחורים וחיוך מתגרה על שפתיו.
"ה... היי..." מלמלה, מופתעת מהימצאותו שם, ממש מולה. היא הרגישה שהחדר הואר שהוא שם. אין יותר עננים אפלים, אין יותר חור שחור וגדול, אין יותר דיכאון. כי יש אותו.
"היי. מצטער שלקח לי הרבה זמן. הייתי צריך לסדר דברים." הוא התקדם אליה מעט, תופס אותה במותניה ומושך אותה לחיבוק.
"אתה לא תעזוב אותי לעולם, נכון?" לחשה לאוזנו.
"ברור שלא. אני לא יכול, עוד לא הבנת?" לחש לה בחזרה.
"כי זה כואב, כשאתה לא פה. זה כאילו... הדיכאון חוזר. אתה השמש שלי, דייגו. בלעדייך אני לא זורחת."
"הרגע שאני אעזוב אותך, זה יהיה הרגע שאני אמות."
"והרגע שבו תמות, יהיה הרגע שבו אני אפסיק להתקיים."
"וואו. אני מרגיש ממש מטופש." גיחך והלך אחורה, מתיישב על מיטתה.
"למה?" שאלה והתיישבה לידו, לוקחת את ידו בעדינות.
"כי... נהייתי רגיש. לא מתאים לי רגיש." מלמל ושוב קם. לילי הסתכלה עליו מופתעת, מבט מבולבל על פניה.
"אני אוהבת שאתה רגיש. זה עוד צד בך שנפתח אליי."
"בואי נצא. אני אקח אותך לבית קפה ההוא, שאכלנו בו." אמר לפתע דייגו. לילי הסתכלה עליו, תוהה מה לעזאזל קרה לו כשהוא היה רחוק ממנה בחצי שעה הזו. לבסוף היא משכה בכתפיה ומלמלה: "דווקא מתאים לי בית קפה..."
"מעולה! את רוצה להתלבש?" קם בהתלהבות, לוקח את ידיה ומשלב את אצבעותיו באצבעותיה. היא חייכה מעט, קצת נדהמת מההתלהבות שלו.
"אממ... כן. אני אתלבש."
"מה תלבשי?" שאל, כורך את ידיו סביבה ומלטף את שערה הסבוך.
"אני לא יודעת. חצאית קפלים שחורה וחולצה לבנה ארוכה עם סוודר כחול כהה?" אמרה במהירות, צחוקה המתגלגל ממלא את החדר.
"אני אוהב בנות שיודעות מה הן רוצות."
"אני רוצה אותך." לחשה, עיניה הכחולות ניבטות אליו מבין ריסיה השחורים והצפופים.
"כמה מושלם, גם אני רוצה אותך." חייך חצי חיוך ששמור רק לה ונישק אותה קלות, רק מרפרף על שפתיה.
"יאללה, לכי להתלבש. אני הולך להביא בגדים. דיי מסריח לי עם אלה." היא גיחכה והנהנה אליו. דייגו נישק אותה בלחי, מאריך את הנשיקה ומסרב להפריד את שפתיו מעורה. היא צחקקה ודחפה אותו בקריאות מלאות בצחוק. היא החזיקה בכתפיו, גבו אליה, ודחפה אותו לעבר הדלת. רגע לפני שהיא סגרה אותו עליו, הוא הסתובב ונישק אותה ארוכות בפיה. צמרמורת ארוכה ובלתי נשכחת עברה בגופה, מרטיטה את כל כולה.
"ניפגש שמה." לחש באוזנה ויצא מהבית, חיוך מרוצה על פניו.