ז'אנר: סיפורי חיים
1 תגובות
הקשר-פרק 15
המשכתי להביט בדיומה,היא נשמה במהירות,הבנתי שהאדם החשוד העומד מולי,הוא לא לא סתם אדם, "לא תודה,אדוני אנחנו עסוקות!"
האיש גיחך מעט,"אולי בכל זאת? אני אשלם לכן!"
"לא! אנחנו לא רוצות סקר מטופש!"
האיש גירד את שפמו,השפם נתלה מעל שפתו העליונה והחל להתנדנד,הוא לא הבחין בך, נתקפתי בהלה וחשבתי שהוא מחופש, "יש לך לכלוך קטן על השפם!" אמרתי לו,הוא גירד את השפם שוב והפעם הוא החליק מטה.
הדבר הבא שראיתי הוא את פניה המודהמות של דיומה,היה זה אביה! הוא התכופף מטה בכדי להרים את השפם, "דיומה,בואי!" צעקתי לה,תפסתי בידה ומשכתי אותה קרוב אליי תוך כדיי ריצה.
כעבור מספר דקות,הבטתי לאחור וראיתי אותו רץ,האצתי והבחנתי בדיומה,שכמעט בכתה,הסתובבתי שוב לאחור והפעם לא ראיתי אותו,נשמתי בקצב מהיר והחלטתי לעצור בסמטה.
"מרי! הוא יהרוג אותי!" דיומה לחשה,ישבנו צמודות זו לזו,"הרגעי,דיומה."
נשארנו בסמטה עד הערב,מדי פעם אנשים חלפו על פניה והציצו במתרחש אך עד מהרה עזבו את המקום.
בטנה של דיומה קרקרה ללא הפסק, "חבל שלא הספקנו לקנות את האוכל שהזמנו..." לחשתי לה.
"אני רוצה לחזור הבייתה..."
"גם אני! אבל...אני פוחדת..."
"רגע! מרי,הטלפון!"
"כן...המממ דיומה,הוא נפל כשרצנו,למזלי הארנק שלי עדיין כאן!"
"מה!? אוי לא!"
בטנה של דיומה קטעה את שיחתנו,"אני הולכת להשיג אוכל!"
"מה פתאום?! אבא שלי יראה אותך!"
חטפתי ממנה את צעיפה וכרכתי אותו סביב פניי, "מרי! את נראית מטופשת!"
"אני יודעת,אבל זה רק כדיי שלא יזהו אותי!" מלמלתי, "חכי לי כאן!"
החלתי לצעוד ברחוב החשוך,אנשים לא הפסיקו לבהות בי וללחוש דברים זה לזה,נכנסתי לחנות קטנה והבטתי במבחר המזון.
"היי את! צאי מהחנות שלי!"
סובבתי את ראשי וראיתי את המוכר השמן,כעוס.
"זה בסדר,אני לא פושעת!" גיחכתי,אך הוא המשיך להביט בי ברוגז, "תבין,הצעיף הוא בגלל שיש לי דלקת גרון!" אלתרתי,כעת הוא חייך בהבנה.
"סוכריות,שוקולדים,מיצים..."מלמלתי לעצמי,"אין כאן שום דבר משביע!"
יצאתי מן החנות והמשכתי הלאה,החנות השניה הייתה מלאה בהרבה דברי מאכל שונים,לקחתי סלסלה קטנה והחלתי למלאה בלחם,גבינה לבנה,וגבינה צהובה.
שמחתי שכספי הספיק לקניית המזון,לכן החלתי לדלג לי בחזרה לסמטה,לפתע הבחנתי שוב באביה של דיומה,גבו היה מופנה אלי,הוא קשר חבל בהיר למעין מכסה...
רצתי במהירות,"מרי!!!" נשמעה צרחה,"דיי,לך מכאן!!!" צעקתי לו והמשכתי לרוץ.
הוא היה מהיר ממני,בהרבה אביה של דיומה תפס את זרועי וגרר אותי לסמטה,נוספת.
"איך את מעיזה!?" הוא צרח וסתם את פי בידו האחת,בידו השנייה הוא סטר לי בעוצמה.
האיש גיחך מעט,"אולי בכל זאת? אני אשלם לכן!"
"לא! אנחנו לא רוצות סקר מטופש!"
האיש גירד את שפמו,השפם נתלה מעל שפתו העליונה והחל להתנדנד,הוא לא הבחין בך, נתקפתי בהלה וחשבתי שהוא מחופש, "יש לך לכלוך קטן על השפם!" אמרתי לו,הוא גירד את השפם שוב והפעם הוא החליק מטה.
הדבר הבא שראיתי הוא את פניה המודהמות של דיומה,היה זה אביה! הוא התכופף מטה בכדי להרים את השפם, "דיומה,בואי!" צעקתי לה,תפסתי בידה ומשכתי אותה קרוב אליי תוך כדיי ריצה.
כעבור מספר דקות,הבטתי לאחור וראיתי אותו רץ,האצתי והבחנתי בדיומה,שכמעט בכתה,הסתובבתי שוב לאחור והפעם לא ראיתי אותו,נשמתי בקצב מהיר והחלטתי לעצור בסמטה.
"מרי! הוא יהרוג אותי!" דיומה לחשה,ישבנו צמודות זו לזו,"הרגעי,דיומה."
נשארנו בסמטה עד הערב,מדי פעם אנשים חלפו על פניה והציצו במתרחש אך עד מהרה עזבו את המקום.
בטנה של דיומה קרקרה ללא הפסק, "חבל שלא הספקנו לקנות את האוכל שהזמנו..." לחשתי לה.
"אני רוצה לחזור הבייתה..."
"גם אני! אבל...אני פוחדת..."
"רגע! מרי,הטלפון!"
"כן...המממ דיומה,הוא נפל כשרצנו,למזלי הארנק שלי עדיין כאן!"
"מה!? אוי לא!"
בטנה של דיומה קטעה את שיחתנו,"אני הולכת להשיג אוכל!"
"מה פתאום?! אבא שלי יראה אותך!"
חטפתי ממנה את צעיפה וכרכתי אותו סביב פניי, "מרי! את נראית מטופשת!"
"אני יודעת,אבל זה רק כדיי שלא יזהו אותי!" מלמלתי, "חכי לי כאן!"
החלתי לצעוד ברחוב החשוך,אנשים לא הפסיקו לבהות בי וללחוש דברים זה לזה,נכנסתי לחנות קטנה והבטתי במבחר המזון.
"היי את! צאי מהחנות שלי!"
סובבתי את ראשי וראיתי את המוכר השמן,כעוס.
"זה בסדר,אני לא פושעת!" גיחכתי,אך הוא המשיך להביט בי ברוגז, "תבין,הצעיף הוא בגלל שיש לי דלקת גרון!" אלתרתי,כעת הוא חייך בהבנה.
"סוכריות,שוקולדים,מיצים..."מלמלתי לעצמי,"אין כאן שום דבר משביע!"
יצאתי מן החנות והמשכתי הלאה,החנות השניה הייתה מלאה בהרבה דברי מאכל שונים,לקחתי סלסלה קטנה והחלתי למלאה בלחם,גבינה לבנה,וגבינה צהובה.
שמחתי שכספי הספיק לקניית המזון,לכן החלתי לדלג לי בחזרה לסמטה,לפתע הבחנתי שוב באביה של דיומה,גבו היה מופנה אלי,הוא קשר חבל בהיר למעין מכסה...
רצתי במהירות,"מרי!!!" נשמעה צרחה,"דיי,לך מכאן!!!" צעקתי לו והמשכתי לרוץ.
הוא היה מהיר ממני,בהרבה אביה של דיומה תפס את זרועי וגרר אותי לסמטה,נוספת.
"איך את מעיזה!?" הוא צרח וסתם את פי בידו האחת,בידו השנייה הוא סטר לי בעוצמה.
הוספת תגובה
התחבר כדי להוסיף תגובה.
סיפורים אקראיים
זה התחיל בעוד סתם יום ראשון רגיל ,אני שונאת ימי ראשון ,הלכתי לבית ספר ,היה חם ,ראיתי ילדים קטנים משתוללים בדשא ו..
בן חזר לשבת על המיטה, "אתה בסדר?" שאלה קיילי, "כן..אני מצטער שצעקתי עלייך.."אמר, "לא..זה בסדר.." אמרה וישבה לידו. בן הס..
נטלי אספה את כל הדברים שלה וברחה מבית הספר,היא ידעה שאמה לא תסלח לה על זה אבל לא היה לה אכפת.דברים מוזרים קורים ..
כל המחבריםמחברים מומלצים
תגובות אחרונות
סה"כ
סיפורים
13914
סיפורים
13914
סה"כ
מחברים
2463
מחברים
2463
משתמשים
אונליין
10
אונליין
10













.gif)


))))))))).gif)


תאריך: 09.01.12
אל תפסיקי בבקשה!!! :\