הקשר-פרק 16!- פרק סיום!~

"מה אתה עושה?! זה כאב!" זעקתי וניסיתי לברוח ממנו.
"תקשיבי מרי, אם לא תספרי לי איפה דיומה אני אדאג שתסבלי!" הוא אמר והראה לי אולר.
"אני לא יודעת איפה היא! דיומה ברחה ממני!"
"את כן יודעת איפה היא! תפסיקי להכעיס אותי." הוא שפשף את האולר על גרוני והחלתי לבכות.
"תן לי ללכת! בבקשה, אני לא יודעת איפה היא!"
הוא פתח את האולר וקירב אותו אליי, "כדאי לך להזכר איפה היא...מהר!"
קולי הצטרד ונשמעתי עגומה, "אני לא יודעת..באמת..."
האב הביט מצד לצד ובבת אחת חתך את כתפי השמאלית. הוא לא שכח לאתום את פי.
ניסיתי לנשוך את כף ידו אך זה לא הועיל במיוחד, דם רב נזל מכתפי והוא הביט בי בשנאה, כעבור שניות אחדות חשתי בחולשה והתמוטטתי.

"נדמה לי שהיא זזה."
"גם לי... שנעיר אותה?"
"טוב!"

הרגשתי נענועים של ידי, פקחתי את עיני באיטיות והבטתי סביבי, ראיתי שתי נשים בגיל העמידה.
"מי אתן?"
"אני מירנדה וזו ז'וליה!" אמרה אחת מהן.
הן פנו למטבח ובישלו מרק, עיקמתי את פניי וקפצתי החוצה דרך החלון.[קומה נמוכה]
בחנתי את כתפי, היא עדיין כאבה מאוד אך הפצע הוסתר בתחבושת כך שלא יכולתי לראות את חומרת המצב.
לאחר מכן, צעדתי לסמטה שדיומה ואני ישבנו בה קודם, כבר לא היה אכפת לי אם אביה יראה אותי, נמאס לי.
למרבה הצער דיומה כבר לא הייתה שם, חששתי לגורלה וחזרתי הבייתה.
"מרי! סוף כל סוף חזרת הבייתה!" אימי קראה ומיהרה לחבקי.
"אימא...דיומה לא איתי, אני מתנצלת!" התחלתי להתפייח.
"אבל דיומה..." אימי ניסתה לומר אך קול אחר קטע אותה, "לא הצלחתי להרדם...כמה מפתיע!" זו הייתה דיומה שדיברה בטון כה ציני ואופייני לה, היא נראיתה מנומנמת.
"דיומה?" פניתי אליה.
"את רואה? עכשיו אני גם מדמיינת אותה! נמאס לי!"
"אבל דיומה...אני באמת כאן, את לא מדמיינת!"
"מה...מרי? מרי! מרי! מרי!" דיומה רצה אליי וחיבקה את צווארי, "תזהרי...איי..."
"מה קרה לך?! מה זה?!"
"זה...אבא שלך עשה לי את זה..."
"מה?!" אימי נכנסה שוב לחדר ובידה אגרטל פרחים.
"אוי ואבוי! תראי לי את זה!"
חצי שעה חלפה תודות להסברים שלי, "אני לא מאמינה...אבא שלי?! אני שונאת אותו!!!" דיומה צעקה, אימי נכנסה למטבח ודיברה בטלפון.
עקבתי אחר דיומה וראיתי אותה שוכבת על מיטתה ובוכה, "דיומי?"
היא לא טרחה לענות לי.

חודש שלם חלף, אך לבסוף, לאחר דיונים וחוסר הסכמה רבה, אביה של דיומה נכנס לכלא.
ידענו זאת בזכות מכתב שקיבלנו.
"אנו מעוניינים להודיע שאדון מארק יכנס לכלא ל-10 שנות מאסר..." קראתי, אימי הרכיבה את משקפי הקריאה שלה והביטה בעניין, דיומה חייכה.
"את שמחה?" שאלתי אותה.
"כן."
"את בטוחה? אלו רק 10 שנים..."
"כן, אני בטוחה! זה לא משנה, אחרי שהוא יצא מהכלא אני לא אדבר איתו! לעולם לא אסלח על מה שהוא עשה לך,מרי!"
חייכתי אליה ברוך והיא חיבקה אותי.
"בנות! בואו הנה יש לי הודעה!" אימי קראה.
התיישבנו על הספה הגדולה בסלון וחיכינו שתפצה את פיה.
"אתן זוכרות ששלחתי את טופס בקשת ה...איחוד?"
"כן-כן! ו...?" זירזתי אותה.
"הגיעו התוצאות! רוצות לדעת?"
דיומה נאנחה בהתרגשות.
"דיומה רולסלייר ומרי האגי הן אחיות! הנה התעודה!!!"
הבטתי באחותי החדשה והיא השיבה לי חיוך מאושר.
"אנחנו אחיות עכשיו!" חייכתי וצעקתי בהתלהבות, אינני זוכרת מתיי שמחתי בצורה כזאת ואני מקווה שנחיה כך תמיד,מאוחדות.