מפרק כשר לשבת

מחבר:
תאריך: 12/01/2018
51 צפיות
ז'אנר: סיפורי חיים
0 תגובות
זמן קריאה משוער: 2 דקות

במפרק חול אני חסונה, כמעט לובשת מגן ברזל
במפרק כשר לשבת, למרות שביום שלישי אכלתי המבורגר עם גבינה, אני חלוש, ללא עצמות, כמו חילזון, למרות שמגעיל לומר דבר כזה על עצמי
אני לא מצליחה להיזכר בפעם האחרונה שלא בכיתי ביום שישי, שלבי לא פעם בחוזקה ולא ידעתי מה לעשות
הבעיה העיקרית שאף אחד לא מצליח לקרוא את המילים האלה, לא בחול ולא בשבת
לא אדם קרוב למדי ולא אדם קרוב אך רחוק מידי
גם אדם ששמע
גם כזה שיכול לנחש
לא שאל, לא אמר
ואני יכולה להרגיש אנוכית כשאני זועקת "הנני כאן"
גם אם הוא מכיר את המאורעות
אני לבד? יכול להיות
אני זועקת לעזרה? אולי
אני זועקת לקב"ן? לא, דווקא את צה"ל אני אוהבת
אבל איך זה יכול להיות
לפעמים נדמה לי שאם אעמוד בתחנת אוטובוס ומסביבי יעמדו כל האנשים שרואים או שומעים את מה שעובר עליי, הייתי מצטופפת ונעלמת בין כולם, נרמסת בין רגליים
אני חושבת שהמשל על העץ שהתפוצץ ואף אחד לא שמע אז אולי הוא לא התפוצץ, ואולי גם אלה שזעקו ונבלעו בתוך הרעש לא באמת שמעו את זעקתם.
קראתי פעם שאנשים נסגרים מחוסר עניין לציבור, שזה נכון, וגם אם זה עניין, הטיפשות שבמחשבותיי וברעיונתיי סוגרת בפניי אף היא
גם הכתיבה הזו מרגישה כל כך מטופשת, בגלל שאני מלחיצה את עצמי
ואולי זה בכלל לגיטימי להרגיש ככה? הרי אי אפשר להתערב ברגשות
וכולי מתפללת שאמא לא תעלה לחדר ותראה אותי על סף דמעות, רק כדי שלא אספר לה, כי גם זה נמאס לי
ונמאס לי מהכל.


דרג את הסיפור
Facebook Twitter Google Email

תגובות (0)


הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
עליך להתחבר בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך

אתר סיפורים מאפשר לך לפרסם את סיפוריך חינם, לקרוא סיפורים של אחרים ולקחת חלק בקהילת המחברים הגדולה של האתר. מטרתנו היא ליצור קהילה משתפת, יצירתית ופוריה של כתיבת סיפורים ואנו מזמינים אותך להצטרף אלינו.
אנו מאמינים בסיפורים מקוריים ובתוכן איכותי. שמור על כתיבה נקייה, רהוטה וללא תוכן פוגעני. אנו מקווים שתהנה באתר הן כקורא והן ככותב. כתיבה וקריאה מהנה!
שתף סיפור עכשיו!