אנשים לא יודעים איך זה מרגיש, לא להרגיש כלום.

כל האנשים, שהלב שלהם נשבר
תמיד אומרים שהם היו רוצים לחזור לעבר.
לפני שהם התאהבו. כשלא היה להם כלום.
הם אומרים שהם רוצים להיות כמוני, שאני לא עצובה.
אבל הם לא מבנים איך זה מרגיש, לא להרגיש כלום.
שהחום היחיד שמקבלים, זה החום של המזגן, שמחמם בחורף.
שהזוגיות היחידה שאני חווה, היא הזוגיות של הזוגות מהסדרות,
או הזוגיות של חברים שלי.

אנשים תמיד אומרים לי, כשישבר לך הלב את תרצי לחזור למה שהיה לך לפני.
הם אומרים, בשביל מה להתאהב, עם אחר כך הלב שלי ישבר.
הם לא מבנים שהם לא יכולים למנוע את זה.
הסבל תמיד יהיה, השאלה היא אם תהיה שמחה לפני.
ואני כבר לא עצובה,
אני כבר לא מרגישה.
אנשים פשוט לא מבינים איך זה מרגיש, לא להרגיש כלום.
וזה מפחיד ורציני.
אני מרגישה כמו מטומטמת, כי על כל בן אדם שני,
אני ממציאה סיפור אהבה אפשרי שיכול להיות לי איתו.
ומתאכזבת, כי אני יודעת שאין מצב שדבר כזה יקרה.
לא בגלל שאני אוהבת אותו,
אלה בגלל שפשוט אין לי כלום.
גם אני אהיה שבורת לב,
אבל אני בחיים לא אחזור למצב שלי, בחיים!

אבל הכי קשה זה לא להרגיש כלום.
זה כל לילה ללכת לישון,
ולקוות שיקרה משהו מחר,
ואז להתאכזב כי גילית שזה בדיוק מה שקרה בלילה הקודם,
ולא קרה כלום.
כי אנשים לא יודעים איך זה מרגיש, לא להרגיש כלום!