ילדתי

ילדתי, היכן את? יודעת את כמה אנוכי מחפשת אחרייך? כמה ליבי חפץ להשיבך, אל חיקי?
ילדתי, מדוע שכחת, את כל הטוב אשר היה לך, מדוע בחרת להישבר, לא להשיב מלחמה כמו שלימדתי אותך?
ילדתי, מדוע? אילו היה ביכולתי להשיב את הזמן האבוד הייתי עושה זאת ללא היסוס. מקבלת בחזרה את החום, האהבה האחווה שאיחדה בין שנינו. אילו רק בחרת בדרך הנוחה, זאת שלא מיידעת, הקצרה יכלה להגיע הביתה בשלום, מדוע הסתכנת? האומנם גיבורים אינם מפחדים מדבר מה, האומנם אין להם חולשות, דבר מיוחד שממנו הם נזהרים, חותכים בדרך נוחה, זאת שלפי דעתם תצילם, מן הדרך הרעה, המסורבלת והקשה, האומנם?
אנני יודעת איכן את, כל יום אני מבקשת מבורא עולם שיעזור לי למצוא אותך, ילדתי. אנני מתלוננת, על כלום. גם כשקשה, דמותך כאילו מושיטה לי את ידה, כדי להרים אותי. כל כך מקווה למצוא אותך, ילדתי.
דרכים מפותלות, גשמים מזכירות לי אותך, ילדה יפה, פנים תמימות כאילו מבשרות על בואו של הגשם, החורף, מזכיר לי אותך. חורף, צבע כחול, עמוק. עניים יפות, זוהרות, כאילו תמיד יש עתיד, תקווה.

ילדתי, היכן את?
אילו יכולתי להשיבך,
הייתי עושה זאת ללא היסוס.
ילדתי, תשובי בבקשה,
אליי,
תשובי.