כוס התה של סבתא ג'וג'יב

כוס תה של סבתא ג'ורג'יה
משפקחה עיניה סבתא ג'ורג'יה באותו בוקר החדר היה עדיין שרוי בחושך. כאב הראש הזה שלא מניח לה כבר כמה ימים והוא שהעיר אותה, ולרגע לא היתה בטוחה אם זה סופו של הלילה או תחילתו. הרימה את מבטה אל חלון הזכוכית והבחינה באור דמדומים של הבוקר.היא שמחה שהתעוררה מוקדם. משימות רבות עומדות לפניה היום: ראשית ללכת לחנות הירקות החסה
שנתן לה אתמול הירקן עבודי לא נראית לה טרייה ולא מן הראוי להגישה
לשולחן הסדר. צריך לראות אם יש לו היום חסה טרייה יותר. אחר כך היא
צריכה ללכת לחנותו של האדון שקרצ'י כדי לקנות ממנו חיליק, (סילן) ואגוזים
לחרוסת. ועוד עליה לקנות עוד מתנה לנכד הקטן אורי.

אם יש משהו שיכול להפחית את כאב הראש הזה, עודדה את עצמה, זה רק ”אסתיקאן צ'אי". המחשבה על תה חזק ומתוק מזוג בכוס הקטנטונת, דקת גזרה, כמו בימים ההם בבגדאד, הפיחה בה רוח חיים. דחפה את גופה, תומכת שתי ידיה במיטה, עד שהזדקפה והחילה משלשלת את רגליה זו אחר זו אל הרצפה. מוזר. הקירות של הבית הסתובבו מולה פעם ימינה ופעם שמאלה.
הניחה ג'ורג'יה לגופה לצנוח חזרה אל המזרון וניסתה ליישר את ראשה על הכרית. מוטב שתישאר שכובה כך בשקט, כאילו עוד לא התעוררה, אחרת תתחיל איילת עם כל הדאגות שלה. נבדוק לחץ דם, נזמין רופה, ונלך לבדיקות. כל הקשקושים שרק הורסים לאיילת אל יום העבודה ולא מועלים לשום דבר. לא ידעה כמה זמן שכבה כך עד שהחלה לשמוע את הבית מתעורר. שמעה דלתות נפתחות ונסגרות, קולות מים יורדים בבית השימוש פעם ועוד פעם, ואז: "ביי " וטריקה של דלת הכניסה, ועוד טריקה. והנה קולה של בתה, איילת: "אימה, אני הולכת! מה קרה שאת מאחרת לקום היום?". משלא ענתה נכנסה איילת לחדר והתכופפה אליה : "את בסדר אימה?"
ג'ורג'יה הנהנה בראשה בלי להרים אותו מהכרית. "את נראית לי קצת חיוורת אבל אני כבר נורא מאחרת. את יודעת מה? אני הולכת להכין לך כוס צ'אי." את המשפטים האחרונים זרקה איילת כשהיא כבר במטבח ואחרי דקה או שתיים הניחה את כוס התה על השידה ליד ג'ורג'יה "תשתי את התה ותישארי במיטה עד שאני אחזור, את שומעת? אני אשתדל לצאת יותר מוקדם מהעבודה."


לאחר ששמעה אל טריקת הדלת וקשקוש המפתח במנעול הרגישה ג'ורג'יה רגועה יותר עכשיו והיא אדון לנפשה. פזלה לעבר כוס התה שעל השידה. נו, בטח, תה אשכנזי עשוי משכית נייר מכובסת בתוך מים רותחים. זה תה זה? אני אקום ואכין לעצמי צ'אי אמתי, כזה שמתבשל לאט לאט על אדים, כזה שריחו מחייה נפשות. רק הוא יעזור לי. הזדקפה שוב במיטה, הפעם ביותר זהירות, הורידה את רגליה והכניסה אותם לנעלי הבית, מתעלמת מן הסחרחורת שעדייו עטפה אותה, נכנסה בצעדים איטיים למטבח.קומקום
האלומיניום הגדול שלה עמד בפינת השטח השיש ולידו גם הקומקום הקטן. היא יודעת שאיילת היתה זורקת אותם מזמן אבל היא לא מעיזה להרגיז אותה. מילאה ג'ורג'יה מים מן הברז בקומקום הגדול, העמידה אותו על להבת האש הגדולה בכירת הגז וישבה על הכסא לחכות. כשהחילו המים לבעבע שמה בקומקום הקטן עלי תה, מזגה עליהם מים רותחים מן הקומקום הגדול והניחה קורי על קורי, (הקומקום הקטן על הגדול), טוב שמצאה בחנות של יחזקאל שני קומקומים מתאימים לשבת זה על גבי זה. פה, ברמת גן יש הרבה יהודים מבגדד. יחזקאל מוכר הסירים ועבודי הירקן ושקרצ'י בעל חנות הממתקים- הם יודעים להביא לחניותיהם כלים ומאכלים בעלי ריחות של בגדאד. מזגה ג'וג'יה תה לאסתקן הצ'אי והניחה את הכוס הקטנה על צלוחית הזכוכית הצבעונית, כמובן הניחה את הכפית הקטנה על הצלוחית. אז החליטה להוסיף לתה גם מגש של גבינה מלוחה, שיהיה כמו כל בוקר. נשאר לה גם כעכ, שסילקה מן הארונות עם כל החמץ-תוסיף גם כעכה אחת.

לקחה ג'ורג'יה את המגש בצעדים זהירים מן המטבח את המרפסת,והניחה על שרפרף, מול הכסא שלה, כסא נוח עשוי עץ ועליו מתוח בד ניילון מפוספס. בפסים צבעוניים. עכשיו היא צריכה לאזן את ישיבתה על הכסא. אודי, הנכד הקטן שלה, לועג לה: "סבתא! זה כסא ששוכבים עליו” , לא כסא שיושבים עליו מול שולן האוכל".היא יודעת שהוא צודק. כשאיילת לקחה אותה לשפת הים בתל-אביב היא ראתה אנשים שוכבים על כשאות נוח כאלה ומשתזפים. אבל הצ'אי הבגדאדי מנצח את כסא הנוח התל אביבי.
תחושה מתוקה עוטפת אותה בשעת שתית הצ'אי על הכסא הזה. נחתה ג'ורג'יה אחורה לתוך הכסא, ומיד אחר כך חזרה וזקפה את ישיבתה ורכנה אל השרפרף כדי למלא את הכפית הקטנה ולבחוש את הסוכר בתה, לקחה אליה את האסטיקאן, משתדלת להשתלט על רעידת הכפית בידיה, ושוב חזרה ושקעה בכסא הנוח.ואז התחילה סוף סוף לשתות. יש לו טעם רק שהוא הוא חם מאוד, משכה לפיה לגימה ארוכה וקולנית. רק חצי מהכוס התרוקנה כשהרגישה ג'ורג'יה מין חולשה מוזרה. חיכתה לרגע שהחולשה תחלוף, אבל כשהתווספה לחולשה גם בחילה, גררה ג'ורג'יה את עצמה אל קצה הכסא,הניחה את האסתיקאן במגש, וניסתה לקום. גל של סחרחורת העיף אותה על עומקו של כסא הנוח.
כשהגיעה איילת לבית אחרי כשעתיים, מיוזעת ומדאגת, מצאה את אמה במרפסת, שוכבת על כסא הנוח, פיה פעור בחיוך קפוא ומולה, על השרפרף, מגש ובו כוס התה הקטנה מרוקנת למחיצה, וגבינה מלוחה וכעכ.

כתבה: אהובה שחר