מסרט בקולנוע לסרט בחיים

בגיל 16 הייתי מהממת, עם גוף בשל, של אישה. מה שמכנים ילדה מפותחת לגילה.
שיער בלונד- חום חלק וארוך
עיניים- ים כחול- תכול
וחיוך הורס
כאשר כל זה בא בחבילה של תמימות של מתבגרת שחולמת להיות מפורסמת...
ובאמת התחלתי בקטן, דגמנתי בגדים לחברות ידועות כמו "גדעון אוברזון" ו "גוטקס". זה הסתדר לי בזכות אמא שלי שעבדה כתדמיתנית בעולם האופנה. הייתה לי הילה של דוגמנית מקומית, בין חבריי לכיתה ולשכבה... האמת זה לא כזה זוהר, בעיקר כשאת בת 16, מלאת חששות והרהורים אם הגוף שלי באמת כזה מדהים. הייתי זקוקה לחיזוקים תמידיים- וברקע מאפרות, מלבישות וצלמים שלעיתים לחוצים ועצבניים.
ובכלל להתפשט מול כל ה"קהל" הזה, אפילו לצורכי עבודה, כשאת בת 16, את ממש לא מסכימה! אז ההילה הזו השאירה אותי די מבולבלת בין הזוהר מעל דפי העיתון לבין מה שקורה על סט הצילומים...
אבל עדיין רציתי את חיי הזוהר הנוצצים...
ויום אחד קראתי ידיעה בעיתון ידוע: " מחפשים שחקנית לסרט ההמשך של אסקימו – לימון. הדרישות: נערה עם שיער בלונד ארוך ולוק אירופאי". גזרתי את המודעה ובלב חשבתי, זו ממש אני, הם צריכים, חייבים, מוכרחים להכיר אותי.
הגעתי לאודישנים, בעזרת טוסטוס של חבר שתמך, מבלי שההורים ידעו על כך . אין מה לומר- התקבלתי, מצאו אותי כמתאימה. אני זרחתי. רק שיש משוכה קטנה שצריך לעבור: חתימה של ההורים כי אני נחשבת לקטינה, שבעיני החוק, בעלת קושי אובייקטיבי להחליט בעצמה. ההורים התנגדו בכל תוקף, וממש לא הסכימו לשמוע על הרעיון שאהיה כוכבת ראשית בסרט שבו חשיפה אינטימית נדרשת. בכיתי, התחננתי, עשיתי שביתות ומהומות- אך דבר לא הזיז את הוריי מעמדתם הנחושה, את רק בת 16- עדיין לא בשלה!
מצאנו פשרה, אהיה ניצבת, ושום גופייה ממני לא מוסרת.
מה שכן בהפקה התייחסו אליי בכפפות של משי, והפכתי לניצבת המועדפת. פינקו אותנו כל הניצבים והשקיעו בנו אפילו חוג של ריקודים סלוניים, שנדע את הצעדים.
תוך כדי עבודה בסט הצילומים התחברתי לשאר הניצבים והשחקנים. אחד מהם, תמיר די התחבר אליי, ודי שרץ אצלנו בבית לאחר כל סט של צילום. לימים התברר שהרבה להסתכסך עם הוריו, אז מצא לו מקלט חם... כנראה שחם מידיי כי הפכנו לחברים קבועים, נו, בקטע הרומנטי, אתם כבר יודעים...
הוא היה גדול ממני ב4 שנים, היה כבר בצבא, ואני תיכוניסטית
בלימודים. היינו נפגשים בשבתות וברגילות, עם החברים שלו היינו מתראים די הרבה, ואז השעמום חגג אצלי בלב. הם דיברו על מחשבים ותוכנה, לא משהו שבת 16 שכמותי מתעניינת או מבינה... הקשר התרופף ככה משכנו חצי שנה, עד שנגמר...
עשיתי הרבה כסף באותה התקופה , וכל הזוהר והפרסום מהסרט גרם לי לפריחה בדימוי העצמי שלי, כך כשנפרדנו זה עבר עליי כמו עוד יום שנגמר.
המשיכו החיים, ובעיקר הלימודים, המשכתי פה ושם לדגמן..
אך גם זה נגמר
החיים ממשיכים, בגרויות, צבא, חבר רציני, חתונה, ילדים, גרושים כואבים, ולהסתדר לבד בחיים...
וחלק מלהסתדר לבד זה למצוא עבודה טובה שיכולה לפרנס אותי ואת בני ביתי.
מצאתי עבודה בחברת היי-טק ברמת גן על איילון. הייתי צריכה להגיע לחתום על חוזה, אז לפני זה הצצתי בפרופיל החברה באינטרנט. ככה להכיר עוד קצת וללמוד לאן אני נכנסת. ואז תוך כדי עיון וקריאה על החברה, אני רואה תמונת פנים תחת הכותרת: מנכ"ל החברה.
ואני קופצת מהכיסא, לא מאמינה. הפנים האלו מוכרות לי, אפילו מאוד. אך באותה השנייה לא זכרתי. אך הייתה לי תחושה מאוד חזקה שאני מכירה את הבחור היכרות מעמיקה.
אחרי מחשבה ובדיקת זיכרון אחורה לעבר, נזכרתי, זה תמיר!!
כמעט התעלפתי...
הגעתי לחתום על החוזה, בפוזה שאננה, כשהלב שלי דופק 120 בדקה.
התרגשתי כששאלתי את המזכירה הבכירה:
"תמיר, מנכ"ל החברה נמצא?"
היא ענתה בחיוב,
אז הוספתי: "אשמח אם תשאלי אותו שאלה לא שגרתית"
היא שאלה: "מה בדיוק"
המשכתי:"תשאלי בבקשה, האם הופעת בסרט בעברך?"
היא קצת גיחכה לעצמה, אך נכנסה לחדרו ושאלה, שמעתי הכל כי הדלת נשארה פתוחה... ואז אני שומעת את הקול שלו, שהוסיף גוון עמוק יותר אומר בקול: "בואי בואי!"
הוא ידע את השם שלי, מהמזכירה, לא שאלתי אם זיהה, האמת ששנינו השתנינו, אני התעגלתי מכל הלידות והוא קצת הקריח ונוספו לו תוספות.
רצו שמה חוויות והעברנו עדכונים אישיים על החיים..
אז זהו, כנראה שפספסתי פה, מנכ"ל של חברה גדולה בכמה חודשים.
כי הוא המשיך להיות רווק עד לפנישנים עשר חודשים.
ואז מצא אישה והתחתן וכעת יש לו בבית תינוק- בן.
ואני? גרושה פלוס שניים, שצריכה להסתדר, ולגרד שקל לשקל לשכר דירה, אוכל וחוגים לילדים...
נשארתי עם חוויות ועם מחשבה שמנקרת לי מידי פעם, מה היה קורה אילו... אילו שמרנו על קשר...
ואילו הייתי נכנסת להי-טק מלפני שנה איך שסיימתי את ההסבה המקצועית...
כמובן שנשארתי בעבודה, כשהמנכ"ל חבר נעורים שלי, לשעבר.
מנסה לעודד אותי ללא מילים, בבונוסים וצ'ופרים כל חודש על בסיס קבוע.
הרווחתי שם הרבה מעל הממוצע במושגים של היי-טק
הרווחתי בכסף,
הפסדתי בבעל...
יש אומרים: שכל דבר קורה לטובה,
יאללה מתחילה להאמין...
כי לפחות במשכורת עליתי בכמה מספרים!!!