מתקתקת

מחבר:
תאריך: 18/05/2017
149 צפיות
ז'אנר: סיפורים אישיים
6 תגובות
זמן קריאה משוער: 6 דקות

הכיסא שעליו ישבתי הרגיש כאילו היה עשוי מבטון ומשענתו הייתה שבורה בזווית הלא נכונה. השולחן היה כמו מגן שלא תוכנן כראוי ועליו הייתה מונחת פצצה מתקתקת – טופס הבחינה.
השאלה הראשונה נסגרה מול עיני כמו שערים כבדים שסיסמת מנעולם לא הייתה ידועה לי. אחזתי באכזבה בדף הנוסחאות ובהיתי בו, בראשי התרוצצו רק תהיות לגבי יכולת תקשורתם של חפצים דוממים. כבר עברו כמה שנים בהן ניסיתי להכריח את עצמי ללמוד את שפתם של דפי הנוסחאות, אך לאחרונה החלטתי לוותר סופית. ידע השפות שלי נרחב ביותר גם בלעדיה ואינני נזקקת לעזרתה לעיתים תכופות.
זה דף מלא בחוסר הגיון, הרי ״X״ ו ״Y״ מוכרים לי רק כצלילים וכרומוזומים ו ״-״ הוא בסך הכל מקף. עיניי בחנו את הדף המלא בסמלים זרים ואז את השער שוב ושוב. הרגע בו הסטתי את מבטי לפינת השולחן, היה הרגע בו הבנתי שלעיסת קצה העט לא תעזור לי בשעות הקרובות. נזכרתי שלא היה מדובר בבחינה בספרות או בהיסטוריה, בהן אני מפיקה הנאה מחיבור תשובות מרובות עמודים בעת לעיסה רגועה של קצות כלי הכתיבה הנוספים שלי.
זו הייתה בחינה במתמטיקה.
מנעול השאלה הראשונה היה נטול טביעות אצבעות והדיו השחור נמצא על הדף בצורת פרחים בעלי עלי כותרת דקים וארוכים. המחשבון, שהזכיר לי קופסה, היה מונח על פינת דף הנוסחאות ומכסהו היה צבוע בשלמותו בנוזל מחיקה לבן.
כהרגלי, ניסיתי למצוא את הסיסמה בחוץ. מחוץ לקופסה, מחוץ לניירות, לטורים ולשורות.
הסתכלתי סביב, הכיתה לא נראתה כבית סוהר. הוילונות היו כחולים ונעימים וצבע הקירות היה לבן ונקי. האורות לא היו מעומעמים והלוח היה נקי משריטות.
מסביבי ישבו תלמידים כפופי ראש, רובם כבר פתחו את המנעול על השער של השאלה הראשונה. האם כך נראה השער לעתיד, שנפתח בפניהם ונסגר בפני?
חלקם נראו מסופקים מהיות עטיהם כנועים לטפסים וחלקם הקלידו בזריזות במחשבוניהם. הריכוז של כולם הולחן בראשי כסימפוניה שאותה תופפתי בשקט על השולחן ועם יישור ראשי זכיתי לפגוש במבטו הזועם של הבוחן.
השפלתי את מבטי והיישר מתוך השאלה השניה פרבולה שאבה את עיני. מסביבה נערכה חגיגת קווים, חלקם עקומים למדי. מסיבה גדולה ורועשת נערכה בין צירי הכרומוזומים.
בהלה תקפה אותי ובחוסר רצון התייצבתי להתמודד עם השאלה השלישית. צורות משונות משולבות אחת בשניה, בצירוף הוראות ונתונים שהסתכלו עלי מתוכה כגלויים.
כמעט אבדה תקוותי, אך ניתוחיי לא היו לשווא ומצאתי פתרון הגיוני בהחלט.
השאלה הראשונה הייתה שער, שמאחוריו התנהלה השאלה השניה – המסיבה. ככל הנראה בשאלה השלישית התבקשתי לתאר למשטרה את מאורעות הערב, את הקווים בין הצלילים ואת איך שלא הסכימו לתת לי מנוחה. כנראה שטעיתי באחד הסעיפים, כי שכחתי להוסיף שהטמפרטורה בחוץ הייתה תשעים מעלות פרנהייט בדיוק.
ניתוחיי כן היו לשווא. הם עייפו אותי ועוררו בי חשק ללכת לים או לשכב על רשתות של טרמפולינות. להתעצל ואז להתנצל, כמו שנהגתי לעשות.
השעון המשיך לתקתק וחברי הטוב כבר הגיש את טפסיו. נזכרתי ביום בו הוא הכין לי ציפור מנייר שכנפיה נעו כתוצאה מכך שמשכו בזנבה. זרקתי אותה לפח.
ראשי היה קרוב לשולחן, אך ידעתי שאם אניח אותו עליו עיניי יעצמו ואבלע לחור שחור עד שהבוחן ינער את השולחן מתחתיו. זה כבר קרה לי פעם או פעמיים וחוויה זו חרוטה בזכרוני כלא נעימה במיוחד.
הסתכלתי לתקרה והבוחן הסתכל גם, רציתי להגיד לו שיפסיק להתאמץ. גם אם התשובות היו שם לא הייתי יכולה לראותן כי אינני מרכיבה משקפיים. התאפקתי.
מישהי התעטשה ולא אמרתי ״לבריאות״ אבל חשבתי שהצליל הזה יצור קצב מעולה לשיר רוק. המחשבה הזו שעשעה אותי.
הניירות שלי היו מלאים, בעיקר בציורים של מלכים, דרקונים וחרבות. המחשבון שלי היה מלא גם הוא, בקללות בשפות זרות ובמסרים סודיים.
בדיוק שבריר שניה לפני שקרסתי אל תוך השולחן, נשמע הצליל המתוק של הסוף. צעקתי ״יש״ כמו ילדה קטנה שלא מבינה, כמו עצמי. זרקתי את הטפסים על השולחן ויצאתי מהדלת בריצה.
הגיע הזמן להתמסר לכרית המסמרים.


דרג את הסיפור
Facebook Twitter Google Email

תגובות (6)

E8
18/05/2017 23:39
E8

תשעים פרנהייט? או 32.22 צלסיוס? או זווית ישרה? מה תעשי כאשר יגיע המימד השלישי? תמצאי מין חדש? ותמיד תזכרי לפעמים להסתכל על הסעיפים הבאים , למה לעתים הסעיפים הבאים נותנים רמז לתשובה של הסעיף הקודם.
אה ואת תמיד יכולה לבוא אליי לעזרה במתמטיקה מאמי

    GorenVarner
    18/05/2017 23:49
    GorenVarner

    כן, כן, כן, לא, כן, לא, אולי (מאמייייי)

לאסתםמישהי
19/05/2017 08:36
לאסתםמישהי

אה גמלך היה אתמול מבחן במתמ?

    GorenVarner
    19/05/2017 09:56
    GorenVarner

    כן, הלך לי ממש טוב

אריאל
19/05/2017 13:25
אריאל

חח יפה (הצחיק אותי שאמרת 'נוזל מחיקה לבן' במקום טיפקס, מצא חן בעיני שלא אמרת לבריאות והרגשת שאת צריכה. ואהבתי שרצית להלחין את כל העסק, לעזזאל מישהו כבר צריך לעשות את זה: רקוויאם למבחן… כי תכלס זה באמת סוג של שיר מוות)

    GorenVarner
    19/05/2017 14:23
    GorenVarner

    תודה, טיפקס לא היה עברי מספיק בשבילי.

סיפורים נוספים שיעניינו אותך

סיפורים אחרונים
לנצח כמו שאני 0
מחבר:
תאריך: 20/09/2017
ז'אנר: שירים עצובים
מתמוטטים | פרק 2 0
מחבר:
תאריך: 20/09/2017
ז'אנר: סיפורי מתח
אתר סיפורים מאפשר לך לפרסם את סיפוריך חינם, לקרוא סיפורים של אחרים ולקחת חלק בקהילת המחברים הגדולה של האתר. מטרתנו היא ליצור קהילה משתפת, יצירתית ופוריה של כתיבת סיפורים ואנו מזמינים אותך להצטרף אלינו.
אנו מאמינים בסיפורים מקוריים ובתוכן איכותי. שמור על כתיבה נקייה, רהוטה וללא תוכן פוגעני. אנו מקווים שתהנה באתר הן כקורא והן ככותב. כתיבה וקריאה מהנה!
שתף סיפור עכשיו!