השינוי שהגורל קבע לי .

אני יודעת שאני שונה .
תמיד ידעתי את זה.
למה לומר לי זאת בצורה כל כך מגעילה ?
מה כבר עשיתי שלא בסדר ? מה הטעות שלי בחיים ?
זה לא שאמרתי לעצמי שמעכשיו אני אהיה שונה כי ככה בא לי !
זאת פשוט אני ..ואני לא הולכת להשתנות בשביל אף אחד .
לא בשבילו.
____________________________________________________

אז הכל התחיל ביום אחד שהיה אמור להיות רגיל בדיוק כמו השאר ,
אמרתי "בוקר טוב" תמים לאמי וחייכתי אליה. אך היא אינה החזירה לי את הבוקר טוב העליז הרגיל שלה היא פשוט מילמלה משהו לא מובן וסידרה את השולחן לארוחת בוקר בחיפזון יתר ,
לא הבנתי מה קרה גם אחרי שהכל קרה זאת אומרת ..לא הבנתי למה ואיך , באותו בוקר אני כבר לא הייתי אני .
כלומר...כן הייתי אני ! אבל אני שונה ... לא אותה אחת שהייתי כל ה-8 שנים מאז שנולדתי , פשוט אלוהים החליט שהוא לא אוהב אותי יותר ולהעניש אותי על משהו שלא עשיתי , אם הוא קיים בכלל .
"מישל, אני ואבא רוצים לומר לך משהו , אנא שבי יפה והקשיבי בתשומת לב כי זה דבר חשוב ביותר !"
נבהלתי . היא אף לא דברה אליי בקור רוח שכזה .
וברור לגמרי שעשיתי את מה שאמרה , וחיכיתי בקוצר רוח שתאמר כבר את הדבר החשוב הזה !!
הייתה דממה , ואני זוכרת שקראתי לזה "דממת המוות" , מכיוון שאף אחד לא הוציא הגה מפיהו אף אחד לא נשם באותה שנייה , אף אחד לא זז והציפורים לא צייצו , הדבר היחיד שקרה זה פשוט שקט . שקט מפחיד , באותו רגע רציתי פשוט לצעוק כדי לקרוע את הדממה הזאתי לחתיכות , וזה קרה ...פחות או יותר. ממש לפני שהם הצליחו להוציא משהו מפיהם פתאום שמעתי רעש ממש חזק ממש כמו פצצה והרעש הזה נשמע פעמיים , והוריי נפלו מכיסאהם על הרצפה .
רק אחר כך כשנהייתי יותר גדולה , הבנתי שאלה לא היו פצצות אלה היו יריות .
והוריי כמובן.מתו.