סיפורים מהשואה

לטא – אחד

מיקרלטו ורון-סיברנסו מ-סיבלמרנו געארס ורון-קראע מ-גוסלינין צלעפרוסט תמוג קלסטו צ\'ריש מרגילטו מיסילדינג-בו כוראסי מיליינגה פאילניס בזאטלע דומינגיחעס זטאו זטאה מקילנג בילניטוז פורפורס מיליינגה תמוג-בו חרטא חרטא פיז\'נאטקו פיסנא ז\'טא טוע […]

הדוד הרמן והחברים שלו

משש בבוקר עד שש בערב – זה הזמן שהוקצב לנו לפנות את הדירות שלנו ממרכז העיר צ'רנוביץ לגטו שבעיר. חלק מהעיר שבו גרה הדודה פרידה, אחות של אימא שלי, הוכרז […]

השפה הסודית

את רוזה הכרתי בפעם הראשונה כשבאה לעבוד אצלנו בתור חניכה מתלמדת (לאמא שלי היתה מתפרה). היא היתה נמוכה, שמנמונת אבל חמודה. היא היתה נערה רצינית בת 14, לקחה את העבודה […]

רגעים רעים

נהגי אוטובוס מתים לעבור סיבוב כשאף אחד לא רואה, לדרוס אותך. נשים זקנות מחזיקות סכין צרה בתיק הצד, ישספו את הבטן שלך בין ההמון – ואיש לא יראה. הגבר הקירח […]

רע

צפיתי בטלוויזיה וראיתי פיצוץ, שתי מכוניות התנגשו זה בזו ואז התחילו לדרוך נשקים לירות טילים. ליידות אבנים. אני במחלקה להפרעות אכילה כבר כמה חודשים. לא ממש אכפת לי מהעולם החיצון, […]

זדגסזעקד'

זה או אני או הטלוויזיה אבל מה שיוצא זה שהיא תמיד מולה ואני נשאר לבד. כמה לילות אפשר לראות את ערוץ הקניות ולא לקנות שום דבר? כנראה שאפשר גם שנים. […]

“ליל הבדולח” (‏‎(Kristallnacht

צרחות אימים, קולות מפוחדים. קירות צבועים, כיסאות שבורים. סידורים בפח, דם שנשפך. יריות בכל עובר ושב, תקוות שווא. בתי כנסת קדושים מנופצים, כוללים של אברכים "משופצים". חלקי גופה באוויר מתעופפים, […]

מחר- רק עוד פעם אחת

מחר- אני לא אהיה קורן. אני אהיה איש חסר שם. אני לא אלבש את בגדיי היפים. מחר אהיה לבושה בגדים מרופטים. מחר- לא אשא את ראשי בגאווה וגאון, לא אהיה […]

אף פעם אל תשכח

הייתי אז בן שש. הזיכרונות של ילד בן שש לא אמורים להיות חזקים כל כך, אפורים כל כך, כואבים כל כך. גרנו אז בוורשה, אני, אימי, אבי ואחותי הגדולה. זה […]

גלגל החיים

המרצדס החדישה שייטה לה באלגנטיות על כביש 1. אורן גולדשטיין, שנהג ברכב, סקר את מד המהירות ושאר הצגים הדיגיטליים ששידרו כל הזמן מידע מדוייק ממחשב הרכב. באויר הרכב עמד ריח […]

70 מיליון יהודים– הקדמה

שלום, שמי אדולף היטלר השביעי. אני נולדתי בשנת 2093 כרגע אני בן 23 ואני יהודי ציוני גאה. אני חי בעתיד שבו מלחמת העולם השנייה לא התקיימה וכל 11 מיליון ההרוגים […]

בחירת העורכים – ניסיון מספר i

אוי לא, אני נזכרתי בכך שכל המשפחה מהצד של אמא שלי מתה בשואה, אף על פי שאני לא מכיר אותם, ולא אכפת לי במיוחד מהם כי לא הכרתי אותם, אכתוב […]

עלילות נחמיאל הסוף המר והמתוק

לאחר מספר הלוויות טראגיות בעקבות אכילת השקדים המוגברת שנחמיאל החדיר בנאות המפריש, הגיע חוקר לחקור האם האנשים הללו הורעלו, ולחוקר הזה קראו ״דובי״, והוא גם באמת היה דב, אבל לא […]

זה היה ילד יהודי

זה היה ילד יהודי. בן 8 וכבר יודע לקרוא, ילד ממש נבון. אבל אז, כשהגיע המלחמה, יצא הילד מביתו, ולא שב. הגיע לתוך מחנה העבודה ושם הרביצו לו בלי שום […]

אדם זקן נחמד

היה היה אדם זקן נחמד שהתיישב על ידי, על ספסל ראיתי אצלו מספר על היד שהעיד שבמזל לא חוסל לפתע החל איתי לדבר שאל לשלומי הציג עצמו כ"חבר" שאלתי לשמו […]

היום יום הולדת (הרחבה לכולנו פה אחד)

יומני היקר הכתיבה בך תמיד מעלה בי קושי מסוים. הפריקה הזאת, של כל הרגשות, של כל המחשבות, גורמת לי תמיד למין עקה, אפילו שהיא נעשית מול אוסף סתמי של ניירות […]

מלאני

אני נזכרת במה שאירע, נזכרת בדברים שאיני רוצה להיזכר בהם. התקופה ההיא הייתה קשה, הפרידו אותי מהוריי וכלאו אותי במקום שממנו אמי הזהירה אותי למקרה שמשהו יקרה, לא חשבתי שיעשו […]

כולנו פה אחד

השוהים אצלנו במחלקה, אין אנו יודעים את יום הולדתם. את גילם אנו קובעים לפי אורך הציפרניים ברגליהם. כי ברגע שננעלו מאחוריהם דלתות המחלקה הסגורה, נולדו מחדש, והפסיקו לגזוז את ציפרני […]

רגע אמא, את תחזרי?

מסופר על משפחה יהודיה עמידה מאד נקלעת לתוך השואה והאבא יוצא להגן על משפחתו והאמא שומרת על בנה בן החמש שאינו מבין את חומרת המצב ולא מציית לפקודותיה של אמא […]

*

ובאמצע כל הכלום והמוות המצופים מיליוני עליי שלכת יבשים ואדומים היה פרח קטן וצהוב. מה לעזאזל אתה עושה פה, פרח קטן? זה מין בדיחה חולנית כזאת? אתה צוחק עליי? אתה […]

רק מילאתי פקודות

אנשים נעים בקבוצות גדולות לא אומרים דבר כמו בהמות רק צועדים בתלם זורמים עם הזרם הולכים אחר העדר ממלאים אחר הפקודות "אני רק מילאתי פקודות" "זה היה הדבר הנכון לעשות!" […]

שואה?

שואה?! מילה קשה, הייתי אומרת. כל הסיפורים שהיו מספרים לי…. סבא שסיפר לי שבכלל לא היו אוכלים שם…. זה מפחיד,בחיים לא חשבתי שבנאדם יכול לשרוד בכלל בשואה. איך? איך? סבא […]

מוות בייסורים

מוות בייסורים- זה מה שעשו לי. הגרמנים תפסו אותי ועוד כמה נשים בהיריון במחבוא. הם פינו אותנו במהירות לגטו, שם, הדוקטור והמנתח הגרמני עשה עלינו ניסויים במעבדתו. הגיע יום לידתי, […]

יום של בכי

זה יום של ריקנות. של זעקות כאב. ביום הזה אסור לילדים להשתולל, לחייך או לצחוק. גם לנו אסור. אסור לכולם. ככה זה, אסור. כשמישהו מת הוא משאיר אחריו חלל ריק, […]

דם יהודי

בס"ד. יום השואה חוזר ובא שוב, פעם בשנה. ואני כל כך לא רוצה לזכור רק ליום אחד. אני כל כך לא רוצה להפסיק להפנים שבזכות אותם האנשים שעברו את אותם […]

יום השואה והגבורה

ערב יום השואה כולנו יושבים דרוכים מול המסך הקטן וצופים ביהודים אשר כל משפחתם נרצחה מול עיניהם והם בחרו בחיים. הסתתרו מאחורי ארון בגדים במהלך שנים רבות ושרדו. הטקס המרשים […]

אין דרך חזרה

אני מתגעגעת כבר אני יודעת ,אני מתגעגעת לאימי ,אבי ולאחותי הקטנה וחיית המחמד שלי שמצאנו נטוש לפני שכל זה התחיל . אין מילים לתאר כמה אני רוצה לחזור ,אני סובלת […]

ליום השואה

ליום השואה מילה כל כך נוראה. היא טומנת בחובה כל כך הרבה צער, הרבה אובדן, הרבה בכי ועצב, שואה ,מילה איומה, מילה שיש בה מראות זוועה, מילה שאומרת העולם נורא, […]

*

אני ענן, ואני שטה לי בשמיים. תחתיי חלקות אדמה חומות וירוקות המשתרעות עד אין קץ ומעליי פסטורליות נקייה של שעות טרום הזריחה. אני קו הרקיע בין רגעי לבין נצחי. אני […]

שכונה קטנה בורשה שבזמן המלחמה

סדקים על הקירות, אחרים ממשיכים לחיות. בשמונה נסגרים השערים, מה עושים? כיצד נכנסים? השכנים כיבו את האורות. הילדים כוסו במיטותיהם בטלאים שנותרו, שמא לא יתקררו. ההורים מורידים את מסכותיהם, וחושפים […]

סיפורים נוספים שיעניינו אותך