אהבה מיוחדת במינה "אל תשליכני לעת זיקנה"

לבי הניחה את הבגדים שקנתה לעצמה על המיטה וישר נכנסה להתקלח ולהתרענן מעט ולעכל שאוטוטו היא טסה לחו"ל ואוו ואוו.

לאחר שהכינה לעצמה משהו לאכול וכוס קפה לידו צלצל הנייד שלה. מעבר לקו הייתה יונית: "היי לבי מדברת יונית"

"היי יונית"

"רציתי להסב את תשומת לבך כי מחר בלילה בחצות בדיוק אנו נמריא לפריס, "ואוו כבר???" "יש לך בעיה כל שהיא לבי"?

"לא ממש לא אך אני עדיין מעכלת ושמחה על הטיסה שלי לחו"ל ובפרט לפריס וזה כבר מחר בחצות"?

"לבי אני רציתי לומר לך וזה כמובן בינינו אני רוצה להעניק לך סכום כסף אשר תוכלי לקנות בו כל מה שתרצי מאחר ועצם הידיעה שאמי תהיה בידים טובות שווה לי הכי בעולם".

"יונית השיבה לבי: אני לא אקבל ממך שום סכום כסף, מודה לך מאד מאד אך הנתינה לגבי היא א' ב' של חיי מאז ועד עתה ומקווה לעד, אמך תהיה מטופלת בצורה יפה ואנושית ומדי פעם תוכלי להתקשר אלינו ולדבר עם אמך היקרה".

"אוקי את יודעת השיבה יונית בואי נגנוז את השיחה בינינו עד מחר בחצות כשניפגש, הביטי אני רוצה לבוא לקחת אותך עם המונית לשדה התעופה ולכן תואילי לתת לי את כתובתך ואני אגיע בע"ה בסביבות השעה 22.00 כדי שיהיה לנו קצת זמן להסתובב בדיוטי פרי.

לבי מסרה ליונית את כתבתה והבטיחה לה להיות ברחוב סמוך לשעה 22.00 ואם לאו שהיא תצלצל אליה והיא תרד מיד.

הקו נותק ולבי הייתה ממש מאושרת וכמובן שמחה כי סירבה לקבל סכום כסף בגין הטובה כביכול שהיא עושה .

לבי צלצלה לניסן ויידעה אותה כי מחר בלילה הטיסה שלה לפריס והוא אמר לה כי שלא תגיע מחר לעבודה, שתתכונן בכייף וכמובן שתהיה לה טיסה נעימה ותודה שהיא הסכימה.

לבי החליטה להיכנס למיטתה כי העייפות וכל המתח נתנו אותותיהם והיא חייבת לישון טוב כדי להיות מוכנה למחר בלילה לטוס עם יונית.

את השעון המעורר לא כיוונה כי חשבה שתצליח לישון עד מאוחר יותר אך היא התעוררה בול בשעה 07.00 כאילו שהיא אמורה לנסוע לעבודה.

לאחר כשעה בערך יצאה לבי לטייל בשכונה שהיא גרה בה מזה שנים.

היא ניסתה להימנע מלהיכנס לחנות הנעליים אך חשבה לעצמה : למה לא חחחחחח וגם שם בחנות המאד יוקרתית רכשה לעצמה שני זוגות נעלים זוג בלרינה והשני עם עקב גבוה שמתאים יותר לערב.

בשמחה הפעם נפרדה מעוד שני צ'קים וחשבה זהו הברז ניסגר לחדשיים לפחות המשכורת לדאבון לבה לא הייתה גבוהה במיוחד אך הסיפוק היה לאין ערוך.

לפני שחזרה הביתה נכנסה לבנק שם עובדת חברתה הטובה במשרדה די גבוהה ושמחה לשמוע כי לבי טסה לחו"ל. "עם אני מקווה שתכבדי את כל הצ'קים שלי נכון נעם ?"

וכי יש לי ברירה איתך חחחחח, את קודם כל קונה ורק לאחר מכן באה לעשות לי בעיות , סתם לבי אני הלוא חומדת לצון את חברה יקרה שלי וגם לקוחה מאד נאמנה של הבנק סעי בשלום ואת רשאית לקחת איתך את הויזה ובאם תראי משהו יפה תרכשי לך תהני מגיע לך "

שתי החברות נפרדו בנשיקה ולבי חזרה הביתה.


המשך יבוא