אמא

כשנכנסתי לחדר ראיתי על המיטה את השמלה שתמיד רציתי-עד הברכיים. כחולה. מנצנצת. ויפה. 
שמחתי כל כך! שכחתי לאמא שלי את הריב מהבוקר. הריב שבו צעקתי עליה שלא אכפת לה ממני. התכוונתי ללכת לחבק אותה כשאחותי נכנסה לחדר ולקחה את השמלה. 
״היי! מה את עושה?״שאלתי אותה בכעס. 
״אני לוקחת את השמלה. אמא קנתה לי אותה היום כשהיינו בעיר ליום כיף. וואי את לא יודעת איזה כיף היה!!״ היא התיישבה לי על המיטה. ראיתי שהיא עומדת להתחיל לספר לי על היום כיף,אז עשיתי את עצמי כאילו אני עייפה וביקשתי ממנה לצאת. 
רציתי לצרוח עליה. לזרוק עליה משהו. כי הייתה לה את השמלה שלי! השמלה שתמיד ביקשתי מאמא לקנות לי!! ובסוף גם חסכתי כסף בשבילה. כל מה שנשאר לי זה חמישה שקלים.רק חמישה!! חסכתי כמעט מאה שמונים שקל בשבילה!ועכשיו בחיים אני לא אקנה אותה! כי אני ואחותי הסכמנו ממזמן שאנחנו לא רוצות את אותם בגדים…
קמתי מהמיטה. והלכתי לחדר של ההורים שלי ודפקתי על הדלת. אמא שלי פתחה אותה. הייתה לה פיג׳מה חדשה. 
״תני לי לנחש-גם היא מהיום כיף״ אמרתי. 
״כן! נכון היא יפה?״ רציתי לקנות כזה גם לאחותך אבל בסוף קניתי לה שמלה כחולה מנצנצת כזאת. היא ממש יפה!״ אמא דיברה בטון מאושר וקליל. היא ממש נהנתה מלספר. ואני לא. רציתי להרביץ לה. לצעוק עליה. נשמתי והכרחתי את עצמי לא להתעצבן. ״את יודעת שאני מבקשת את השמלה הזאת כבר חודשיים. אחרי שוויתרתי על השמלה שרציתי לפני חצי שנה. ״ אמרתי בנוקשות. וניסיתי לשמור על פרצוף בלי רגשות. 
״ממ…באמת?״ היא הסתובבה בחדר. לא באמת מקשיבה ״אז חבל שלא באת איתנו. וחבל שלא אמרת לי לפני״ היא התחילה לסדר את השולחן איפור שלה והיה לה טון קריר. לא אכפתי. 
״אני כן״ נעמדתי לידה ״אני כל יום אומרת לך שאני רוצה אותה. וכל פעם שעוברים ליד החנות. וכל פעם שיוצאים לעיר…״
היא לא הסתכלה עליי״אז חבל לא באת איתנו. יכלת להנות…״
״אמא!!״ צעקתי. היא הביטה בי ״את זאת שלא נתנה לי לבוא ליום כיף. אמרת שאת צריכה זמן איכות איתה. את כל הזמן איתה.  כל הזמן!! את קונה לה דברים ויושבת איתה במסעדות ומקשיבה לכל מה שהיא אומרת! את לא עושה את עצמך כאילו את לא שומעת ומתחילה לסדר את הפאקינג שולחן איפור!!!!״ סובבתי אותה בכוח. שתסתכל עלי ותוך כדי הפלתי כמה מהבשמים שלה. הם נשברו. ״את יודעת איך קוראים לי?!? איך אני בבית ספר?!? איך הולך לי בחיים? עם חברות? משהו?!?״
״כמובן שכן״היא הביטה בי  ואז הסתכלה על הבשמים״תראי מה עשית! הם עלו לי ארבע מאות שקל!!״היא אמרה בכעס ״השמלה שלי עלתה חצי מזה! אם היה לך אכפת ממני היית יודעת!!״ התחלתי להתעצבן. לא יכולתי להישאר רגועה. וגם אמא שלי התעצבנה עכשיו.היא התרוממה מהכיסא. היא הייתה נמוכה וכמעט הייתי בגובה שלה אז הקימה הזאת לא שינתה כל כך משהו. ״אל תהיי טיפשה. את הבת שלי״ 
״כן?? טוב. אני לא מרגישה ככה. לא אכפת לך בשיט מה הולך איתי״ הבטתי לה בעיינים. ״בחיים לא לקחת אותי ליום כיף. אף פעם לא באמת החמאת לי על משהו. רוב הדיבורים שלך עם על אחותי. הילולים הילולים הילולים!!! נמאס לי מזה!!!!! אני פה!! אני עומדת מולך ואני לא מבינה איך אני הבת שלך!!״
״נו באמת״ היא עשתה ניסיון לחיוך. הוא יצא מתוח. ״את דומה לי. ממש קופי״
״רק במראה. אני פי אלף יותר טובה ממך. אני שונאת אותך״ אמרתי ״אני שונאת אותך ואני מצטערת שלא מתתי בלידה שלי. אני מצטערת שלא שלחת אותי לאימוץ או שהרווחה לקחה אותי. או שאת ואבא לא נפרדתם. אולי אז יכולתי ללכת איתו ולעוף ממך!!״
היא שמה לי ידים על הכתפיים ״אני מקווה שאת הולכת לבקש סליחה על זה״ היא לחשה בנוקשות. ״אני גידלתי אותך. קניתי לך דברים. אהבתי אותך!״
צחקתי צחוק יבש ״ הו לא!  את אף פעם לא אהבת אותי. לא באמת. את תמיד מתלוננת עליי. מבקשת שאשתוק ואז אדבר. שאתרחק ואז את שואלת למה אני רחוקה. אין לך שום דבר אלי. וגם לי אין אליך״ ניערתי את הידים שלה מעליי ״הלוואי ויכולתי לעזוב״ לחשתי. הסתובבתי ויצאתי מהחדר. 
שבוע אחרי עוד לא דיברתי עם אמא שלי ועם אחותי  דיברתי רק עם אבא שלי והוא לא ידע מה לעשות עם ההתעצבנויות שלי ושל אמא שלי. המשפחה התחילה להתפרק וזה הרגע שהבנתי שאין לי עוד מה לעשות איתם. שאני לא מתאימה לבית הזה ולמשפחה הזאת. כתבתי פתק לאמא. כתבתי בה שתגיד לאבא שאני אוהבת אותו ושאני מצטערת. כתבתי שאני לא אסלח לה. לא אוהב אותה. לעולם. כתבתי לאחותי שתיקח את כל מה שיש לי. כי זה במילא מה שהיא עושה.  חתמתי את השם ושמתי את הפתק על השולחן. ירדתי למחסן ולקחתי משם חבל. עליתי לחדר שלי וקשרתי את החבל סביב מוט גבוה של כיסא מתנדנד. קשרתי את עצמי לקצה השני. עצמתי עיניים וקפצתי מהכיסא שעמדתי עליו.