אני ואניס-פרק 8-אחרון~!

התעוררתי, שמעתי קולות של חפצים ונעליים אך נשארתי ללא תנועה במיטה הרכה, רגע! מיטה?
פקחתי את עיני בחשש, לצידי ראיתי מיטה נוספת, עליה שכבה אניס, עיניה עצומות, ליד המיטה עמד איש לבוש בחליפה ירוקה וכהה.
"התעוררת, הא?" הוא פנה אליי, כשגבו מופנה, עמדתי לקום מן המיטה אך הוא עצר בעדי, "תשארי שם, עדיף לך."
"מי אתה?" לא התאפקתי לשאול.
הוא הסתובב אלי וחשף את פניו, זה היה אבי.
"אבא?!" קראתי וגרמתי לאניס לנוע במיטתה.
"כן...את לא...רוצה לחבקי?"
"לא," נזכרתי במעשיו, "אני לא רוצה."
"טוב, אבל אני בטוח שהסברים את כן רוצה, נכון?" הוא נאנח.
"כן, אבל..."
הבחנתי באניס שנזקפה במיטתה כסרגל, היא התקרבה אלינו במהירות והביטה באבינו.
"אתה...אתה...אבא."
"אניס! בוקר אור..." הוא הושיב אותה על ברכיו ואימץ אותה אל ליבו, הבטתי בהם בכעס ועוד יותר באניס.
"נו באמת, מרי! למה ציפית? שילדה כה קטנה לא תתגעגע אליי? ועוד אחרי מה שעברתן..."
"רגע!" לפתע נזכרתי בכל מה שקרה לפני זמן מה, "אבא, איפה אנחנו?"
"במרפאה."
"איך הגענו הנה?! אנחנו עמדנו...למות."
"כן! נכון! אני מצאתי אותכן בחדר אפל ומשונה, הייתן נטולות על האדמה, מעולפות! לקחתי את שתיכן הנה!"
"אבל...הגעת בכזה צירוף מקרים?! איך ידעת איפה אנחנו בכלל?"
"זו לא הייתה בעיה!" הוא גיחך ודיגדג את אניס, "שאלתי במשרד המתאים!"
"אבא...אתה לא תאמין מה עבר עליי!" אמרתי והתאפקתי לא לפרוץ בבכי.
"אני! אני!" אניס התערבה, "אני אספר! אז ככה..."

"ואו! אני...אני לא יודע מה לומר! קשה לי להאמין ששתי הבנות היקרות שלי שרדו את זה!" הוא אמר לאחר שהקשיב לאניס.
"אבא..." אניס מלמלה וחיככה בו את ראשה.
אבי הבחין בעצב שעל פני וחיבק אותי, "אני אוהב אותכן, מרי...אני מצטער...מאוד."
ניתקתי ממני את זרועותיו, "אתה...אתה נטשת אותנו!"
"מרי,זה לא נכון! את לא זוכרת את מה שכתבתי במכתב?"
"כן...אבל...נטשת אותנו! אנחנו היינו בבית יתומים,אבא!"
אבי הביט בי ברצינות, "אני מבין."
שתיקה גרמה לאי נעימות בחדר, אפילו אניס החיננית שתקה.
"למה חזרת?" שאלתי בשקט.
"חזרתי כי רציתי אותכן איתי, לא רציתי שתחיו בבית יתומים."
"מספיק לכעוס,מרי!" אניס שוב התערבה, הסטתי את מבטי.
אבי הוריד את אניס ממנו,ניגש אליי והרים את סנטרי באצבעו, "אני מצטער,מאוד."
הבטתי בו בעצב, "אבא..." התנפלתי עליו בחיבוק והרטבתי את חליפתו בדמעותיי, "כל-כך התגעגעתי."
ראיתי את אבי מחייך ואת אניס מקפצת מצד לצד, "ומה איתי? ומה איתי?!"