המשך "אהבה בלתי אפשרית " פרק ט"ז

יובלי ברגשות מעורבים במצב כל כך מפחיד שהיא חווה ברגע זה החליטה לסרב להזמנתו של יובל להסיעה הביתה.

"את בטוחה שאינך רוצה כי אסיע אותך"? "כן יובל בטוחה" "אוקי אז מאחל לך שבמהרה תוכלי להזמין מונית" "תודה רבה וערב טוב לך"

האוטו היפהפה נסע לדרכו והחושך השתלט על לבה של יובלי. היא החליטה לסרב לו אך יחד עם זאת כל כך רצתה להיכנס לאוטו שלו אך פחדה מהצפוי , היא פשוט פחדה מהצפוי.

חלפו כבר כ-20 דקות ומונית אין. לפתע כאילו אירוע הזוי המכונית המבריקה שוב חנתה ליד יובלי: "מה קרה צחקה מה שכחת הפעם חחחחחח" "את הלב" הוא פתח את הדלת שלצידו והיא נכסה למכונית כשריח חזק של עור שורר בתוכה.

"מה קורה לך יובלי, ממה את פוחדת? האם אינך סומכת עלי"? "אינני סומכת על עצמי" אנא תישארי רגועה לא אעשה ולו פסיק קטנטן שלא תרצי"

"יובל אני אשה נשואה ואני מאד אוהבת את בעלי ובחיים לא בגדתי בו וזו תעודת היושר ביני לבין עצמי,"

יובלי אני אדם נשוי יש לי רעייה יפהפייה וזוג תאומים בני שנה אחת וגם אני מעולם לא בגדתי במצפוני, אז תמשיכי להיות רגועה ואסיעך בשלום בביטחון ולא אגרום לך להצטער – אינני אדם כזה"

היא התרווחה על המושב והוא הביט לעברה וחייך.. "למה אתה מחייך"? "כי כיף לי לצפות בך כל כך יפהפייה וסוף סוף רגועה"

"למה חזרת שנית"? "כי עמדתי לא רחוק ממך כדי לוודא אם אכן מגיעה מונית להסיעך ולאחר כ- 20 דקות ידעתי שעלי לחזור ולאסוף אותך באוטו החדש שלי". "תתחדש אוטו מדהים" "תודה יובלי" "ומה זה אמור היה להביע כי שכחת את הלב "? "בדיוק כמו שזה נשמע ואין צורך להיות פרשן"

שתיקה שררה בין שניהם והוא אכן נסע בזהירות רבה ומדי פעם חייך לעברה.

הגענו הנה הבית שלי שמחה יובלי אני רואה שמיכאל עדיין לא שב מהעבודה אז יהיה לי פנאי להתקלח עד שיחזור. הוא יצא מהאוטו פתח בפניה את הדלת עזר לה להוציא את מטלטליה, ליטף את לחייה ונסע לביתו.

המשך יבוא






.


.