יד הגורל פרק ח'

נירה המשיכה לטייל לאורך פריז היפהפייה כשלעיתים אף אביה מצטרף ואילו אמה תמיד מטיילת לצידה .

כעבר יומיים צלצל גיל וביקש שנירה תרד למטה. היא ירדה מיד והוא ישב בתוך מכונית רנו שנראתה חדשה.

נירה נכנסה לאוטו וגיל הודה לה כי התפנתה במיוחד בשבילו.

תוך כדי נסיעה גיל אמר לנירה כי הוא מאד מאד רוצה לחזור ארצה ולהמשיך את לימודיו באוניברסיטה העברית, אך הוא חתום כי עליו לסיים את הלימודים באוניברסיטה שהוא לומד כעת ורק כשיסיים את לימודיו , יהיה רשאי לעשות את ההתמחות בכל בית חולים שירצה והכוונה גם בישראל.

גיל עצר את האוטו ושניהם ירדו ממנו בדיוק ליד בית קפה קטן בפינת הרחוב.

גיל ונירה נכנסו לבית הקפה והזמינו אספרסו ופרוסת עוגה הכי טעימה שיש ברשותם.

הם ישבו בשולחן צדדי והמלצרית הזריזה מיד הבינה את הקפה ועוגת קרמשינט סוף הדרך.

"נירה פנה אליה גיל: אני מאד מאד מתגעגע לארץ ואין לי מושג כיצד אוכל להחלץ מאותה התחייבות שחתמתי עליה בלי לקרוא אותה היטב"

נירה פנתה אליו ושאלה אותו מעבר להתחייבות שיש לו עם האוניברסיטה מה עם בת זוגו במהלך ה-3 שנים קרוב ל-4 שהם בני זוג, האם אנבל תרצה לעשות עליה לישראל? והאם כבר שוחחו בינם לבין עצמם על אפשרות זו?

"אנבל אוהבת אותי מאד ואין לי ספק שהיא לא תסכים להיפרד ממני ותצטרף אלי לכל מקום שבו אמצא.

אם בעיה זו לובנה ביניכם ואתם בטוח שהיא תסכים ללכת בעקבותיך לכל מקום יש לי אפשרות לנסות לברר גם עם אבי שהוא עובד משרד החוץ וכן עם בית החולים "איכילוב" מועסקת בו באם יש מצב שתוכל "להתיר את הקשר שבינך לבית האוניברסיטה ולקבל אישור לעזוב את הלימודים בה לאלתר.

"ואוו נירה אני כל כך מודה לך , את פשוט נותנת לי תקווה ואולי היא קלושה אך זה גם משהו ומכבד מאד מאד רצונך לעזור לי תודה מראש".

גיל חייכה נירה בינתיים עוד לא עשיתי מאומה אני רק מקווה שאוכל באיזה שהיא צורה לעזור לך.

שני הצעירים המשיכו לשבת בבית הקפה ולא יאומן כי כבר שעתיים הם יושבים בצוותא ומשוחחים כאילו הם מכירים מזה עידן ועידנים.

נירה ביקשה לחזור הביתה וגיל התנצל כי גזל ממנה זמן רב מאד, אינך צריך להתנצל כלל נהניתי לשוחח עמך מאד מאד.

לאחר ששילם למלצרית שמו פעמיהם לעבר האוטו שגיל החנה אותו ממש בקרבת מקום.

גיל הסיע את נירה לבית הוריה ואמר לה כי עוד פעם אחת תצטרך לסבול אותו והכוונה כדי למסור עבור יוני איזה שהיא מתנה ומכתב ולהחליף טלפונים כדי להמשיך עם הקשר ביניהם גם כשהיא תשוב ארצה.

נירה רשמה את הטלפונים שלה וכך גם גיל והם המשיכו להביט איש אל רעותה ולא זזו ממקומם.

גיל ליטף את ידה בשיא העדינות והביט ישר בזוג עיניה המהממות, "היכן היית כל השנים שאל בלחש" "אותה שאלה אני יכולה לשאול גם אותך'

"צודקת" אז מה יהיה עכשיו" מה שהכי בריא לעושת זה שאני אפתח את הדלת ואעלה להורי"

"אולי תישארי עוד רגע דל"

"מה זה יתן לנו"

"להעיף מבט נוסף ולחזור למציאות "

המבט היה כזה שבתוכו אוגר המון המון רגשות ועוד כהנה וכהנה ....................

נירה ירדה מהאוטו ונבלעה בלובי של בית הוריה.

המשך יבוא