למה בכה מסעוד בבית המשפט

למה בכה מסעוד בבית המשפט?

זה סיפור על שני אחים ועל הקורה אתם בבית המשפט.
היו שני אחים הבכיר בשם מסעוד והצעיר בשם עאדל. תבעו איש את אחיו בבית המשפט. התביעה היתה מוזרה ביותר שאיש לא שמע על דבר כזה ועל דיון בבית המשפט כדי שיפסוק ביניהם. במהלך הדיון מסעוד פרץ בבכי מר ולא יכול היה להפסיק. הדמעות זלגו מעיניו והרטיבו את זקנו. השופט ניסה להרגיעו אך ללא הצלחה. הוא המשיך לבכות לאורך כל הדיון. מדוע מסעוד בכה? האם זו היתה תביעת ממון? האם זו היתה תביעת מזונות. האם בניו בגדו בו. לא זה ולא זה...
הוא בכה כי אחיו ביקש מבית המשפט שיקבע כי הוא היחידי שזכאי לטפל באם. עלי לציין כי האם אישה זקנה, חולנית, מרותקת לכסא גלגלים וכי אין לה שום רכוש או כסיפים. כך שאיש אינו טוען כי הוא רוצה בה כיוון שחמד ירושה או תשלום עבור הטיפול. הבקשה מבית הדין נבעה מכך ששניהם אהבו את האם ושניהם רוצו לטפל בה אך לא הגיעו לעמק השווה ופנו לבית המשפט.
מזה שנים האם גרה אצל מסעוד שאהב אותה ודאג לשלומה. אך כעבור מספר שנים, הבן עאדל, שהיה בחוץ לארץ, חזר וביקש מאחיו כי האם תעבור אליו. מסעוד סירב . וענה לאחיו: "אימא כל השנים גרה אצלי ואני טיפלתי בה בשעה שאתה היית בחוץ לארץ ולא שאלתה לשלומה..כעת אתה בא לבקש אותה אליך? זה לא יהיה....אימא תישאר אצלי. תוכל לבקר אותה מתי שתרצה". עאדל לא קיבל את הדרישה ותבע את אחיו מסעוד בבית המשפט. השופט ניסה לפשר ביניהם ללא הצלחה וכל זמן הדיון מסעוד בכה בכי מר, כמו תינוק, והתחנן להשאיר את האם אצלו.
השופט הורה להביא את האם ולשאול לרצונה. בקושי רב שני האחים הרימו אותה והתיישבה מול השופט. השופט שאל אותה: "מה את מעדיפה? אצל מי את רוצה להיות?" היא הביטה אל שני בניה וענתה לשופט: "אני אוהבת את שניהם., מסעוד שווה עין אחת ועאדל הוא העין השנייה, איני יכולה להחליט".
השופט הביט אל מסעוד...הזקן והעייף...ושאל למצב בריאותו הוא ענה: "ברוך השם, אני חי אומנם קשה לי ואני קצת חולה ובולע תרופות...אך אני אוהב את אימא ואמשיך לטפל בה כפי שעשיתי כל השנים שעאדל היה בחוץ לארץ". השופט הביט על עאדל, הבחור הצעיר והמלא חיים, המבוסס כלכלית ומצב בריאותו מצוין ולכן פסק : "האם תהיה אצל הבן הצעיר עאדל , אך הורה כי מסעוד יכול לבקר את האם וכי האם תוכל להיות עם מדעוד בביתו מדי פעם, אך מקומה הקבוע יהיה אצל עאדל" החלטה זו של השופט הזילה את דמעותיו של מסעוד...דמעות של אכזבה, דמעות ושל געגועים לאם שאהב.
דמעות של הפסד עצום
עאדל ניגש לאחיו הבוכה והמיילל, חיבק אותו וביקש את סליחתו על שפנה לבית משפט והבטיח לו שהם לא ייפרדו מהאם ושניהם יטפלו בה. שניהם דחפו את כסא הגלגלים של האם ויצאו מחובקים.
אשרי האם שיש לה בנים כאלה....אשרי הבנים שיש להם אם כזו אהובה.
מערבית –נמרדי יוסף