אבודה עונה 2 - פרק 7

"מאי?" שאל הקול שוב
"א.... אבא?" שאלתי לא מאמינה
"אוי מאי" הוא אמר "אני לא אבא שלך"
משהו נשבר אצלי. מה בכלל חשבתי? שאבא שלי פשוט יקום מהמתים?
"מי זה?" שאלתי
"מישהו שצריך לדבר איתך" הוא ענה "זה קשור אלייך, אל אבא שלך ואל מני"
"מי זה?" שאלתי שוב "מה אתה רוצה ממני?"
"מאי" הוא ענה "אל תלחצי. את לא מזהה את הקול שלי?". הוא פרץ בצחוק. הצחוק הזה, שנחרט בזיכרוני. זה היה...
"אתה?" שאלתי בשקט
"אני" הוא ענה "את עדיין זוכרת איך קוראים לי?"
"סקראב" אמרתי בחיוך "יואל סקראב"

טוב, אז סקראב רצה שניפגש כדי לדון בכמה דברים. אמרתי לו שאני לא מגיעה לבד ואני מביאה איתי את מאור וסהר. הוא התעקש על חבר אחד, אני אביא את מאור.
לבשתי את הסוודר השחור שלי בדיוק כשהדלת נפתחה. "היי מאי" סהר חייך אלי.
אוף, לא עכשיו סהר. "סהר" אמרתי "מה אתה עושה פה?"
"חשבתי שנצא קצת, אני ואת" הוא ענה
"אני לא יכולה" אמרתי "אל תבין לא נכון אבל..."
"היי מאי אנחנו זזים או מה?" מאור בדיוק נכנס לחדר "סליחה, אני מפריע?"
"לאן אתם הולכים?" שאל סהר. מאור הביט בי סימנתי לו שלא יאמר כלום.
"אנחנו יוצאים" אמרתי "לטייל" הוספתי מהר.
"אתם יוצאים לטייל" אמר סהר והביט בי "באמת מאי?"
"טוב, כן" אמרתי "למה לי לשקר לך?"
"אמרתי שאת משקרת?" הוא שאל. הרגשתי שהוא עולה עליי.
"אנחנו נוסעים לבקר את מני" אמרתי בשקט. מאור לא נראה מרוצה.
"אנחנו בכוונה גם לא אמרנו לך" מאור התערב "ולא היית צריך ללחוץ על מאי"
"אני יודע מה אני עושה" סהר השיב והסתובב אליי "למה למני?"
"כי אני רוצה לראות אותו" אמרתי בשקט אבל מספיק חזק כדי שהוא יבין שהפעם אני לא מתקפלת. "אני הולכת לפגוש אותו, ומכיוון שהוא לא מחבב אותך אני לוקחת את מאור איתי"
"אני בא איתכם" הוא אמר בביטחון
"לא, אתה לא" עניתי לו
"מאי" הוא אמר "אני בא, כי אני דואג..."
"אז די כבר לדאוג לי!" אמרתי בכעס "סהר, אני לא ילדה קטנה! עברתי יותר ממך. תאמין לי שאני יודעת מה אני עושה. בסדר?"
"בטח" הוא אמר ופנה אל הדלת "תיהנו"
"אוי בחייך" אמר מאור וניסה לעצור את סהר, אבל סהר התחמק ויצא מהדלת.
"נהדר" אמרתי והתיישבתי על הרצפה. אני רוצה את החיים הנורמאלים שהיו לי פעם בחזרה. פעם, כשהבעיה שלי הייתה שאבא שלי מחק לי סיפור, הכל היה קל כל כך. איך הגעתי למצב הזה בכלל?
"יהיה בסדר" מאור אמר "הוא קצת עצבני בתקופה האחרונה"
קמתי על רגליי. "נזוז?" שאלתי את מאור.
"בטח" הוא אמר "רק.... לאן?"
"בית סוהר כרמל" אמרתי ביובש "אני אוביל"

טוב, לפי מה שהבנתי בבית הסוהר הזה יש אגף שנטול מסמים ולשם לקחו את מני, כדי להוציא אותו מזה. צעדנו במסדרון, כמה אנשים עקבו במבטם אחרינו.
נכנסנו לחדר קטן, מני ישב בצד אחד של השולחן, מולו עמד סקראב. "שני החברים הוותיקים שלי" אמרתי בחיוך, מאור עמד מאחורי.
"הבאת מישהו שישמור עלייך?" מני שאל אותי ביובש
"זאת לא הייתי אני" אמרתי מיד
"בואו כולנו נשב" אמר סקראב "אנחנו צריכים לדבר"