אבודה - פרק 23

מאור וסהר באו לבקר אותי איך שהגעתי הביתה.
"רצינו להתנצל" אמר מאור "לא היינו צריכים...., את יודעת"
"אני פשוט..." רציתי לעזוב את זה עכשיו
"לא תראי, אנחנו באמת..." ניסה סהר אבל השתתק כשאני פרצתי בבכי.
"מה קרה?" שאל מאור בלחץ
"מה אמרנו?" שאל סהר
"אני לא מסוגלת" אמרתי בבכי וכל אחד מהם התיישב לידי על המיטה. הם הביטו בי ובחנו את פניי החיוורות.
"מאי?" שאל סהר. הרמתי את עיני אליו. "מה אני מריח?"
נבהלתי, רק שלא יריחו את האלכוהול או את הסיגריות. האם לסמים יש ריח? אני לא מצליחה להיזכר. "זה כלום" מיהרתי לומר. "אני צריכה ללכת להתקלח" אמרתי וקמתי.
"אנחנו נזוז" אמר מאור "רק שתדעי השלמנו, ואת יכולה לבחור את מי שאת רוצה ואנחנו נשלים עם זה". פרצתי שוב בבכי. "אני מצטער, מה אמרתי?" שאל מאור
"זה לא אתה" אמרתי "אני מצטערת שאני לא יכולה להסביר את זה"
"את לא רוצה לדבר על זה?" שאל סהר ואני הנדתי בראשי.
"אתם יכולים ללכת בבקשה?" שאלתי
"טוב" אמר סהר "אם תצטרכי אותנו..." הנהנתי בראשי והם יצאו.
התפרקתי לגמרי על המיטה, לא יכולתי לחשוב על סהר או מאור, פרצתי בבכי.
מני היה חבר טוב שלי גם אם הוא לא משהו, איך הוא עשה לי את זה?
ישבתי במיטה ובכיתי כשאמא שלי נכנסה לחדר "מאי?" היא שאלה "את רוצה..."
"אני מצטערת אמא" אמרתי "אני באמת מצטערת"
"אוי מאי" היא אמרה והתיישבה לידי "זאת לא את, ואני מצטערת שנתתי לך ללכת"
"אני חזרתי לזה אמא" אמרתי לה בשקט "אני בתוך זה"
"לא את לא" היא אמרה בטון קשוח "ואם כן אנחנו נוציא אותך משם, את לא צריכה לדאוג"
היא חייכה ואני הבטתי בפנייה, הסתמן בהם דאגה. מעולם אמא שלי לא דאגה לי כל כך.
"חוץ מזה" היא אמרה "ראיתי שיש לך חברים די טובים" היא קרצה ואני מחיתי דמעה מעיני וחייכה. "מאור וסהר הם באמת חברם טובים..." ואז שוב התפרקתי "ואני גרמתי להם להרגיש רע! הם חושבים שהם עשו לי משהו אמא, אני לא מסוגלת לומר להם, הם לא יודעים מי אני או מה אני. מי הייתי בעבר. אוי אמא, אני כל כך אבודה" נשכבתי עליה והיא ליטפה את שערי.
"אכפת לך אם אני ארצה להיות קצת לבד?" שאלתי
"לא" היא אמרה "מה שתרצי, אם תצטרכי אותי אני כאן". חייכתי והיא יצאה מהחדר.
טלפנתי לסהר. "מאור עדיין איתך?" שאלתי "יופי, אני רוצה שנדבר, שלשתינו"

מאור וסהר לא הצליחו להבין מה אני רוצה להסביר להם. אמרתי להם שיפגשו אותי בבית הקפה העוד עשרים דקות. הלכתי להתקלח ושטפתי מעליי את הריח של הסיגריות, האלכוהול ורחצתי טוב את עצמי בסבון.
"אני צריכה שנדבר" אמרתי להם כשכל אחד מאיתנו הזמין את מה שרצה.
"על מה את רוצה לדבר?" שאל מאור
"על העבר" אמרתי "על העבר שלי"
"מה יש לדעת ש..."
"לדוגמא שהייתי מכורה לסמים?" שניהם השתתקו ובחנו אותי, השפלתי מבט לעבר כוס השוקו החם שהזמנתי.
"את היית...."
"ולאלכוהול" אמרתי "היה לי חבר בתל אביב שהיה נותן לי אספקה, כשאבא שלי גילה הוא הכריח אותי להפסיק. הוא גמל אותי מזה לפני שהרגשתי"
"ווואו" מאור השתתק וסהר לא הגיב.
"אתם..." התלבטתי "אתם לא תשנאו אותי בגלל זה נכון?"
"למה שנשנא אותך?" שאל סהר ושלח יד אל עבר ידי. הוא החזיק בה.
"בגלל שסיפרת לנו את זה אנחנו סומכים עלייך יותר" אמר מאור, הוא לא נראה מקנא בכלל בגלל הקטע עם היד.
"אז אני רוצה לספר לכם איפה הייתי אתמול"
סיפרתי להם הכל. על מני, על מה שקרה בייננו, על מה שהרגשתי. לא חסכתי בכלום.
"אני לא יודע איך להגיב" אמר סהר
"גם אני לא" אמר מאור
"למען האמת" צחקתי "לא חשבתי אחרת"
שניהם הביטו בי ופרצו בצחוק. היה כיף לשמוע צחוק אחרי כל מה שעבר עליי בזמן האחרון.
"אני רוצה לומר לכם משהו" אמרתי "אתם הוכחתם לי שאתם חברים אמיתיים, ולכן..." השתתקתי, חשבתי על זה הרבה והחלטתי לומר להם מה דעתי על כל הקטע של הזוגות האלו. "אני לא רוצה להיות ה-חברה של אף אחד מכם" סיימתי את המשפט.
שניהם הביטו בי והפעם לא פרצו בצחוק. סהר השלים עם זה מהר וגם מאור.
"מה שאת תחליטי" אמר לי מאור "זאת החלטה שלך"
"אנחנו לא יכולים לשנות אותה" אמר סהר "אנחנו יכולים להיות רק חברים טובים"
"חברים טובים" אמרתי :כן, זה בדיוק מה שאני רוצה"