הצלחה מרושעת! פרק 3

הגענו למעבדות המדע. אמא החנתה את האוטו על יד הבניין הגבוה. יצאנו מהאוטו ונכנסנו לבניין הגבוה. על הקיר היה ריבוע גדול בו היה כתוב כך:
קומה 1- מעבדת טכנולוגיה
קומה 2- מעבדת החיות
קומה 3- מעבדת הצומח
............................
קומה 8- מעבדת הרפואה וגילוי הנוגדן לסרטן.

זו הקומה שאנחנו צריכים. נכנסנו למעלית ולחצנו על קומה 8. עלינו במעלית והגענו לקומה הרצויה.המקום היה ענק ומפואר. מרצפות בצבע חום כהה השתרעו על פני המקום והקירות היו בצבע שמנת. ראיתי מלא דלתות בכל מקום. על כולן היה כתוב משהו. פי נפער לרווחה... איזה מקום יפייפה... חלומי מתגשם! להיות במעבדות המדע זהו החלום הכי גדול שלי. וואו!
גם הוריי התלהבו מאוד וכולנו התחלנו לחפש את הדלת שאנחנו צריכים. לאחר זמן מה, החלטנו שפשוט יותר יהיה, לגשת למודיעין למבקרים ולשאול אותם. נגשנו אליהם ושאלנו אישה בלונדינית אחת, שמנמנה, איפה מנסים למצוא את הנוגדן לסרטן. היא שאלה אותנו לשם מה לנו לדעת זאת. הוריי ענו באחת: "מפני שילדתנו גילתה את הנוגדן לסרטן ורוצה לומר זאת לחוקרים" הם ליטפו את ראשי והמשיכו, "ואם את לא מאמינה אז יש לנו הוכחה: ביתנו הקטנה, היתה חולה בסרטן ושכבה בבית חולים. כשביתנו הגדולה גילתה את הנוגדן לסרטן, היא הלכה לביה"ח ונתנה אותו לאחותה. אחותה הרגישה יותר טוב, והפלא ופלא, אחרי כמה ימים היא נהייתה בריאה וגם הרופאים אמרו, שאין לה יותר סרטן. אז אני בטוחה שזו הוכחה מספקת. נכון?" הוריי סיימו את דבריהם וחייכו אליי. אני הבטתי באישה, ז"א, בפקידה. היא הביטה בי המומה והעבירה את מבטה ממני אל הוריי ומהוריי אל אחותי, ובחזרה. היא אישרה לנו להיכנס והורתה לנו על הדלת שחיפשנו. הוריי הודו לה וכולנו הלכנו במהירות לכיוון הדלת. על הדלת היה כתוב: "מעבדת חיפושים בעקבות הנוגדן למחלת הסרטן"
פתחנו את הדלת ועינינו חיפשו איש כלשהו, שנוכל לדבר איתו. ראינו איש זקן וכפוף, יושב על יד שולחן עץ וכותב בעט כל מיני מסמכים.
אימי אמרה לאיש: "תסלח לי, אבל אפשר לדבר עם המנהל כאן?" האיש הזקן הסתובב ושאל מי אנחנו. אמא חזרה בעודה נאנחת, על ההסבר שהסבירה לפקידה במודיעין למבקרים. כשסיימה את דבריה, אמא הביטה באיש הזקן, מחכה לתשובה. הזקן גרד את זקנו והשיב בקול חלוש: "אני אקרא למנהל. דרך אגב, כל הכבוד לילדה הזאת. חחח...." אמא העיפה באיש מבט זועף כי הוא צחק עלי. לי לא היה אכפת. נו באמת, איזו תינוקיות. אם המדען לא מאמין אז שלא יאמין. אבל כדי להרגיע את אמא, הראיתי לו את הנוגדן ואמרתי לו שיביא לי איש חולה סרטן. הוא התמהמה מעט ואז, מבולבל מעט, הביא לנו את האיש שמנסים לרפא אותו ולא מצליחים. הוא חולה סרטן. האיש המזוקן, שהתברר ששמו טוד, ניגש אלינו עם האדם החולה ואמר: "נו, הנה ילדה, הבאתי לך חולה סרטן. את באמת חושבת שתצליחי לרפא אותו? חחח..." "כן" אמרתי בקול בטוח. אמא ואבא חייכו אליי חיוך תודה. אחותי חייכה חיוך מוכיח לעבר האיש המזוקן ואז גם הוריי עשו זאת. רק אני לא עשיתי שום פרצוף והוצאתי מתיקי את הנוגדן. "השקיתי" את האיש חולה הסרטן בנוגדן שרקחתי ו... נו, אתם יודעים שהוא הבריא. המדען הזקן עשה אבחוני מעבדה כדי לראות אם הסרטן נעלם מן האיש וגילה שכן. אחותי והוריי אמרו באחת: "רואה? עכשיו אתה מאמין לנו?" וחייכו חיוך מוכיח.
המדען התפלא והסתכל עליי בהערצה. הוא הזעיק את כל המדענים מהמחלקה שיראו איזו "קוסמת" יש פה... כולם הגיעו והסתכלו עליי בהערצה כי ראו שהבראתי את האיש שחלה בסרטן.
הם הריעו לי בשמחה וליטפו אותי וקראו למנהל. אז הגיע רגע השיא...