הקדמה לספר זיכרונותיי

זיכרונותיי
זיכרונותיי הם כל אוצרי אותו אוריש לילדי, ונכדי ולדורות הבאים.

זיכרונותיי הם תיעוד של עברי ושל עבר משפחתי.

זיכרונותיי הם שיחזור של שורשי משפחתי ושל שורשי הקהילה היהודית

בעיראק הרחוקה.

זיכרונותיי הם תיאור דמויות של אנשים וקרובים שחיו בתקופה

אחרת ובצורת חיים שונה.

זיכרונותיי הם ניסיון להחזיר לחיים עבר שהיה ונעלם, עבר שהיה ואיננו עוד.

זיכרונותיי הם אני, משפחתי ושורשי קהילתי

זיכרונותיי הם הכל עבורי, כל היקר לי.

הרעיון של כתיבה ושל תיעוד עלה עקב מותה של בתי יעל שנפטרה בעת הלידה במאי 1996. רציתי להנציח את זכרה למען בנה, נכדי היקר מכל "יואב", שהיה בן שנתיים וחצי בלבד בעת פטירתה. ישבנו אשתי ואני והסתכלנו על מאות התמונות שבאלבומים. אשתי דחפה לידי נייר ועט ואמרה לי : "אם אתה אוהב את יעל, כתוב עליה, תעד את זכרה למען הנכד היקר לך מכל, למענו של יואב." התחלתי לכתוב את קורות חייה: מלידתה ועד מותה. אשתי פנתה לכל מי שהכיר את יעל : חברותיה, הוצאות-לאור, סופרים עבורם כתבה, ערכה ותרגמה וביקשה מהם שיכתבו דברים לזכרה. הניירות נערמו בעשרות . צירפנו לזה תמונות והמוצר הסופי היה ספר הנמצא היום בשלבים הסופיים של הוצאתו לאור.

כשכתיבת הספר הסתיימה התחלתי לנהל יומן ליואב ובו אני מציין שלבים בהתפתחותו, דברים שהוא עושה או אומר, דקלומים וסיפורים שלו. אני מנסה לפתח לו את החשיבה, את הדמיון ואת היצירה. הוא ממציא סיפורים שלמים, הכל פרי דמיונו הפורה ואנו יושבים יחד ומנסים להעלות זאת על הכתב. מדי פעם הוא מזכיר לי : "סבא, אל תשכח לכתוב שאני היום בן ארבע” או "סבא יש לי סיפור, בוא נכתוב אותו ביומן שלי"

הפתגם אומר כי "עם האוכל בא התיאבון." וכך התחלתי לכתוב גם את הזיכרונות מימי ילדותי וימי נעורי.

לא היה לי חומר כתוב שירשתי מהורי. נעזרתי מאות תמונות שצולמו במשך עשרות שנים, ביומן שכתבתי בנעורי, סיפורים ושירים שחיברתי בצעירותי, מימי הילדות ועד לשנות החמישים, במכתבים שאבי ומשפחתי כתבו לי לפני כחמישים שנים ושהיו מונחים בארון כאבן שאין לה הופכין, הסיפורים ששמעתי מסבתי ומהורי, וחוויות מהעבר, מילדותי ומנעורי בעיראק. השתדלתי לסדר את הדברים לפי סדר כרונולוגי, החל מתיאור הבית בו נולדתי, ילדותי, וימי בית-הספר, קורות המשפחה ומאורעות הסטורים כגון : התנועה הציונית, הפרעות ביהודים, רדיפות ומעצרים, תליות ועינויים, אווירת הפחד והאימה בה חיו היהודים, שנאת המוסלמים ליהודים וכלה בעליה לארץ וחיסול הגולה של קהילה מפוארת בת אלפיים שנה וקשיי הקליטה הראשוניים בארץ

אלה הם זיכרונותיי אותם אני מנסה להעלות על הכתב.



(נמרדי יוסף) אפריל 1998