בובה מופלאה

בעמק קטן ושומם התגוררה לה משפחה קטנה ושמחה: אמא אבא וילדה. שמותיהם היו:
אמא - אריאלה
אבא - גדי
ילדה - חנה.
היה זה יום שמש נאה, המשפחה החליטה לצאת לחופשה. הם ארזו מזוודות ונסעו. מקום הנופש: גן החולה. הם נסעו על גשר צר, פתאום המכונית התחילה לשקוע בתור המים. אריאלה וחנה הצליחו לברוח אבל גדי טבע, מפני שהחגורה לא הצליחה להשתחרר. חנה חזרה הביתה עם אמה והתחילה לבכות על אביה. יום למחרת חנה הלכה לבית הספר ולא הקשיבה למורה. היא התרכזה רק בדבר אחד: באביה המנוח. המורה שמה לב לכך ודיווחה לאריאלה. אריאלה החליטה לקנות לחנה בובה בצורת אדם כדי שתארח לה לחברה כשהיא עצובה. אריאלה הלכה מוקדם בבוקר לחנות צעצועים ומצאה בובה הדומה לבעלה המנוח. היא ארזה אותה והניחה אותה על המיטה של חנה. כשחזרה חנה מבית הספר, ראתה את הבובה וחייכה חיוך גדול. היא שמחה וצהלה במשך שעתיים. היא אמרה: "אמא, עכשיו אני יודעת תמיד שאבא איתי." בלילה חנה הביעה משאלה: "הלוואי שאבי יחזור." בבוקר הלכה חנה לבית הספר. בכל יום ויום חנה מיהרה הביתה מבית הספר כדי לראות אם אביה חזר, אבל הוא לא חזר. יום אחד חנה חזרה מבית הספר וחיכתה לה הפתעה גדולה: הבובה שאמה קנתה לה נעלמה. חיפשה חנה בכל החדר אם הבובה נמצאת איפשהו, אבל ללא הועיל. סובבה חנה את ראשה ופתאום ראתה אדם גבוה בעל שיער חום. מיד זיהתה אותו חנה וצרחה: "אבא, חזרת!!! משאלתי התגשמה!" חיבקה חנה את אביה חזק ונשבעה שלעולם לא תעזוב אותו עוד.


הסוף.