למה? למה לנמלים אין חוש ראייה?

בעבר, לפני שנים רבות, כשעוד לא היה תיעוד היסטורי, היו חרקים מגוונים. אחד מהחרקים היה מה שמזוהה היום כנמלה.
לנמלה היה אויב בטבע. טַבְּלֵר. הטבלרים היו ידועים בראייה החדה שלהם, והיהירות העוד יותר גדולה שלהם.
הנמלים ראו אז, וחוש הריח שלהם היה כמו היום.
טבלר אחד הלך לאורך הדרך לעבר פיסת מזון שראה. הוא ראה שנמלה אחרת כבר שם אוכלת.
"אין זה הוגן, אני רואה, את גם, את מריחה, אני לא, לך יש יתרון" התלונן הטבלר "לי קשה יותר, לי יש פחות אוכל".
"כאלו החיים" אמרה הנמלה והרימה את האוכל אל גבה.
"אני מתערב איתך, שבלי חוש הראייה לעולם לא תסתדרי" אמר הטבלר.
"זאת עסקה" אמרה הנמלה.
חזרה הנמלה לקן וסיפרה על העסקה.
הנמלים כיסו את עיניהן והמשיכו לחיות כרגיל.
הנמלים הגיעו תמיד לפני הטבלרים אך הטבלרים החליטו לרמות ולקחת את פיסות האוכל במרמה.
הנמלים כעסו ולכן תיכננו תוכנית.
הם הטמינו פיסה של מזון רעיל והטבלרים נפלו במלכודת ואכלו וכך מתו.
הנמלים החליטו להישאר עיוורות על מנת לזכור את הניצחון על הטבלרים. הטבלרים ניכחדו והם שרדו. שום שריד לא נשאר מהטבלרים.

והלקח העיקרי הוא ללא ספק :"עצלנות וחריצות שחיים יחד, סוף העצלנות להיעלם ולא להשאיר שריד, וסוף החריצות לעולם לא יבוא..."