מחנה קייץ - פרק 2 הינה זה מגיע

"אוי לא". אמרתי אחרי שהסתכלתי על התאריך שבעיתון שאבא שלי קורא כל בוקר. היום היה היום שבו צריך ללכת למחנה הקייץ. 'לא יכול ליהיות שזה היום!' חשבתי לעצמי בזמן שאכלתי את ארוחת הבוקר שלי. אחרי שגמרתי לאכול עשיתי 'טקס' של פרדה מהטלוויזיה וראיתי את התכנית האהובה עלי פעם אחרונה (האי) . אחר כך עליתי למעלה לארגן את את התיק שלי למחנה, זה היה ממש מוזר כי היתרגשתי (היתרגשות שמחה). אחרי שגמרתי את הבחירה הקשה של בחירת הבגדים הייתי צריכה לבחור איזה תיק או יותר נכון 'מזוודה' ליבחור. בסוף בחרתי בתיק-מזוודה (שזה תיק בגודל של מזוודה קטנה).

'יש עוד שעה אחת עד שאלך מכאן'. חשבתי לעצמי,"טוב אלך להיפרד מניני". (ניני הוא החתול שלי,אני אימצתי אותו מהרחוב שהיה גור). צעקתי: "ניני!" וכבר שמעתי את גירגוריו המוכרים לידי. הוא היתנגח בי, כמו תמיד, ונתתי לו את האוכל שלו ,ליטפתי אותו ולחשתי לו "לך אני הכי אתגעגע". הוא יילל וחזר לאכול.

פיתאום שמעתי צפירה של מכונית ליד השער, וממנה יצאה טרייסי, אם תיק ענק יותר משלי על הגב. "היי טרייס." אמרתי בשימחה. כל כך שמישהו בא איתי, בחיים לא יכלתי ללכת לבד. פתחתי לטרייסי את השער וניכנסנו הבייתה. כעבור 10 דקות יצאנו, מוכנות לכל דבר ומצויידות ב3 בקבוקי מיים לפחות. עמדנו על המידרכה מול הכביש ושערנו היתעופף ברוח, הרגשנו כמו גיבורות בסידרה מצויירת. ארי כמה שניות נישמעה צפירה ארוכה מולנו. היסתכלנו על הכביש ומולנו הי אוטובוס מלא ביילדים עד גיל 14 מפטפטים בהיתרגשות. על האוטובוס היה שלט של מחנה הקייץ. היסתכלתי אחורה וצעקתי: "להיתראות אמא!".
ועלינו לאוטובוס.

משום מה המקום האחורי עם ה4 מקומות היה פנוי, מה שאף פעם לא קורה. ניצלנו את מזלנו והיתיישבנו שם. היסתכלתי לצד ימין: היתה שם ילדה שניראתה קצת מוזר בעקר ביגלל שהיה לה שיער סגול (!). פיתאום בא ילד ודחף אותנו והיתיישב ליד החלון כך שהמקומות הפנויים היו 2 המקומות באמצע. ישבנו שם ושמענו מוזיקה ושרנו וצחקנו. ואמרתי ודווקא לא כל כך נורא ללכת למחנה הזה. פיתאום שמעתי את הילדה אם השער הסגול לוחשת:" אל תיהי בתוחה במה שאת חושבת והיסתכלה עלי במבט של
' אני-יודעת-בידיוק-מה-יקרה .