מחנה קייץ - פרק 3 קליסוס וקורי

יצאנו מהאוטובוס. זו היתה הרגשה ניפלאה ,סוף סוף לינשום אוויר צח אחרי האוויר (אם אפשר ליקרא לזה אוויר) של האוטובוס. אני וטרייסי היסתכלנו על הנוף מיסביב, היינו מוקפות בצריפים מעץ שהם מוכפים בהרים עם קצה לבנבן למעלה. ביקשו מאיתנו להיסתדר בקבוצות של רביעיות ומיד ניראו טורים קצרים.
אני וטרייסי היינו עם היילדה עם השער הסגול ועם חברתה שהיה לה שיער כל כך בלונדיני שכימעט היה לבן, היה לה גם עניים כחולות, ולילדה עם השיער הסגול היה עניים אפורות בהירות. שתי הבנות דיברו בלחץ, וככל שהתקרבנו אל הביתן שאותו אנו חולקות (או אמורות לחלוק) הם החווירו וניהיו לחוצות יותר ויותר.

אחרי שהיתמקמנו בצריפים קראו לכולם לאכול, לכל צריף היה שולחן. שאני וטרייסי היתיישבנו בשולחן שלנו עם שתי הילדות המוזרות, שראינו שהן עוד שנייה מיתעלפות. לא יכולתי להיתאפק ושאלתי "אתן בסדר?"
"ניראה לך שאנחנו בסדר?? את לא יודעת שאנחנו יכולים למות בכל רגע ביגלל ש...." ליפני שהיספיקה להמשיך הילדה עם השער הבלונדיני הבהיר סתמה את פייה.
"לא יקרה לנו כלום. היא סתם קצת לחוצה." אמרה הילדה עם השיער הבלונדיני. "קצת? טוב זה לא ממש ניראה ככה" אמרתי. "איך קוראים לכן?" שאלה טרייסי. "קליסוס" ענתה הילדה עם השיער הבלונדיני, "ולי קוראים קורי",אמרה הילדה עם השיער הסגול.

אחרי האוכל הלכנו לצריפים שלנו. היינו דיי עייפות מהנסיעה הארוכה וכל מה ששרצינו עכשיו היה לישון. היתלבשנו בפיג'מות שלנו וניזרקנו על המיטה. אבל אז ראיתי את קורי קמה ומוציאה משהו זוהר מהתיק. חרב. קליסוס ניגשה אליה ולחשה "אם יקרה משהו תישתמשי בה, אבל עד עכשיו הכל ניראה בסדר."
חשבתי אם זה קשור למה שקורי אמרה בארוחת הערב, ובמחשבות אלה נירדמתי.